Letter of Aristeas

מאשר ראוי לספר הדברים על המשלחת אשר הייתה לנו אל אלעזר הכהן הגדול ליהודים והדבר נכבד לך הרבה פילוקרטס ובכל שעת הכושר תעוררני להשמיעך על דבר משלחתמו ותכליתה על־כן ניסיתי להגיד לך באר היטב בהכירי את נטיית אהבתך לדעת:

Since I have collected Material for a memorable history of my visit to Eleazar the High priest of the Jews, and because you, Philocrates, as you lose no opportunity of reminding me, have set great store upon receiving an account of the motives and object of my mission, I have attempted to draw up a clear exposition of the matter for you, for I perceive that you possess a natural love of learning,

וזה הוא הדבר הגדול ביותר אל האדם לעמול וללמוד תמיד ולהוסיף אם מתוך דברי היסטוריה ואם מתוך ניסיון בעניין עצמו: הלא בזה נעשה מצב טהור לנפש באחזה בדברים היפים ביותר: ובהביטה אל הטוב הנעלה מכל והוא יראת יי תכוון את תכליתה במידה הראויה:

a quality which is the highest possession of man – to be constantly attempting ‘to add to his stock of knowledge and acquirements’ whether through the study of history or by actually participating in the events themselves. It is by this means, by taking up into itself the noblest elements, that the soul is established in purity, and having fixed its aim on piety, the noblest goal of all, it uses this as its infallible guide and so acquires a definite purpose.

מתוך הנטייה אשר לנו לעיין הרבה בחקר דבר אלוה נתנו את נפשנו במשלחת אל האיש הנזכר אשר על פי טובו ושמו הטוב הוא נערץ בתוך בני עמו ובתוך אחרים ואשר הועיל הרבה מאוד לבני עמו לאשר איתו ולאשר במקומות אחרים בעניין התרגום לתורת אלהים הכתובה אצלם על קלף באותיות עבריות:

It was my devotion to the pursuit of religious knowledge that led me to undertake the embassy to the man I have mentioned, who was held in the highest esteem by his own citizens and by others both for his virtue and his majesty and who had in his possession documents of the highest value to the Jews in his own country and in foreign lands for the interpretation of the divine law, for their laws are written on leather parchments in Jewish characters.

ועשינו [משלחת] זאת בחשק בקחתנו מועד לדבר אל המלך על גורל האנשים אשר הגלו מארץ יהודה מצרימה על ידי אבי המלך אשר נחל בראשונה את העיר וקיבל את מלכות מצרים:

This embassy then I undertook with enthusiasm, having first of all found an opportunity of pleading with the king on behalf of the Jewish captives who had been transported from Judea to Egypt by the king’s father, when he first obtained possession of this city and conquered the land of Egypt.

ראוי לספר לך אף זאת: ובטוח אני בך כי בהיות לך נטייה יתרה לקדושה ולכוונת בני האדם הנוהגים בחייהם על פי התורה הקדושה תקשיב לאשר את נפשנו לספר לך: אתה אשר זה מקרוב באת אלינו מן האי ואשר ביקשת לדעת את כל אשר יועיל לתיקון הנפש:

It is worth while that I should tell you this story, too, since I am convinced that you, with your disposition towards holiness and your sympathy with men who are living in accordance with the holy law, will all the more readily listen to the account which I purpose to set forth, since you yourself have lately come to us from the island and are anxious to hear everything that tends to build up the soul.

וכבר לפני מזה שלחנו לך על עם היהודים בעניינים אשר חשבתים ראויים להיות נזכרים את הכתב אשר קיבלנו מיד הכהנים הראשים המלומדים מאוד שבמצרים:

On a former occasion, too I sent you a record of the facts which I thought worth relating about the Jewish race – the record which I had obtained from the most learned high priests of the most learned land of Egypt.

ואחרי אשר אהבת דעת בכל אשר יועיל לבינה יש למסור לך [את הדברים האלה] ואם [ישוו] ביותר לכל הדומים [בדעה] הלא על כולם לך אשר כוונת אמת לך בהיותך אחי לאופי ולא רק מלידה כי אם גם בקנאה ליופי הנמצאת גם בנו:

As you are so eager to acquire the knowledge of those things which can benefit the mind, I feel it incumbent upon me to impart to you all the information in my power. I should feel the same duty towards all who possessed the same disposition but I feel it especially towards you since you have aspirations which are so noble, and since you are not only my brother in character no less than in blood but are one with me as well in the pursuit of goodness.

הלא חן הזהב או דבר אחר היקר למתכבדים בהבל אין בו תועלת כמו בהנהגת חינוך והמחשבה עליה: ולבלתי בוא בהמשכינו את ההקדמה לדברים בטלים נאחוז במירוץ הסיפור:

For neither the pleasure derived from gold nor any other of the possessions which are prized by shallow minds confers the same benefit as the pursuit of culture and the study which we expend in securing it. But that I may not weary you by a too lengthy introduction, I will proceed at once to the substance of my narrative.

כאשר הפקד דְמיטְרִיוֹס מפלירון על אוצר הספרים שלמלך קיבל כסף רב לאסוף כיכולתו את כל הספרים אשר בתבל: ובעשותו קניות והעתקות הביא את כוונת המלך אל תכליתה ככל יכולתו:

Demetrius of Phalerum, the president of the king’s library, received vast sums of money, for the purpose of collecting together, as far as he possibly could, all the books in the world. By means of purchase and transcription, he carried out, to the best of his ability, the purpose of the king. On one occasion when I was present he was asked, How many thousand books are there in the library?

וכאשר נשאל ובפנינו לכמה רבבות הגיע מספר הספרים ענה ליותר מעשרים [ריבוא] המלך: ואיגע למלא בזמן מעט את השאר עד חמישים ריבוא: והוגד לי כי חוקי היהודים אף הם ראויים להיות מועתקים ונמצאים באוצר ספריך:

and he replied, ‘More than two hundred thousand, O king, and I shall make endeavour in the immediate future to gather together the remainder also, so that the total of five hundred thousand may be reached. I am told that the laws of the Jews are worth transcribing and deserve a place in your library.’

והוא אמר ומה מפריע אותך מעשות זאת: והלא די הצורך ניתן לך: ודמטריוס אמר יש להוסיף תרגום: כי בארץ היהודים משתמשים באותיות מיוחדות כמו שהמצרים [משתמשים אף הם] בסדר אותיות משלהם: ואף לשון מיוחדת להם: חושבים שהם משתמשים בלשון הסורית: ולא היא כי אם [היא] ממין אחר: כשמוע המלך על כל הדבר אמר לכתוב אל הכהן הגדול אשר ליהודים להביא את אשר נאמר אל תכליתו:

What is to prevent you from doing this?’ replied the king. ‘Everything that is necessary has been placed at your disposal.’ ‘They need to be translated,’ answered Demetrius, ‘for in the country of the Jews they use a peculiar alphabet (just as the Egyptians, too, have a special form of letters) and speak a peculiar dialect. They are supposed to use the Syriac tongue, but this is not the case; their language is quite different.’ And the king when he understood all the facts of the case ordered a letter to be written to the Jewish High Priest that his purpose (which has already been described) might be accomplished.

ואני חשבתי כי הגיע השעה לדבר אשר שאלתי פעמים רבות מאת סוסביוס איש טרנטוס ואנדריאס שומרי הראש והוא על פידיון האנשים אשר הועברו מיהודה ביד אבי המלך: כי הוא בא על כל שדה ארם ופוניקיה בהצלחה ובגבורה וקצתם העביר ממקומותיהם וקצתם שבה ואת כולם הכניע תחת ידו מפחד: ובעת ההיא העביר כעשר ריבוא מארץ

היהודים למצרים:

Thinking that the time had come to press the demand, which I had often laid before Sosibius of Tarentum and Andreas, the chief of the bodyguard, for the emancipation of the Jews who had been transported from Judea by the king’s father – for when by a combination of good fortune and courage he had brought his attack on the whole district of Coele-Syria and Phoenicia to a successful issue, in the process of terrorizing the country into subjection, he transported some of his foes and others he reduced to captivity. The number of those whom he transported from the country of the Jews to Egypt amounted to no less than a hundred thousand.

וכשלוש ריבוא איש בחור מהם זיין והושיב בארץ במבצרים: גם לפני מזה באו שמה יהודים רבים עם מלך פרס: ועוד לפני אלה נשלחו אחרים לעוזרים אל פסמטיכוס להילחם בתוך צבאותיו נגד מלך הכושים: אך אלה לא באו במספר רב כמספר אשר העביר תלמי בן לגוס:

Of these he armed thirty thousand picked men and settled them in garrisons in the country districts. (And even before this time large numbers of Jews had come into Egypt with the Persian, and in an earlier period still others had been sent to Egypt to help Psammetichus in his campaign against the king of the Ethiopians. But these were nothing like so numerous as the captives whom Ptolemy the son of Lagus transported.)

בבחרו כאשר אמרנו את הטובים ביותר המצוינים במיטב נעוריהם ובכוח זיינם ואת המון הנותרים את הזקנים ביותר ואת הצעירים ביותר אף את הנשים הביא אל עבדות: לא ככה משרירות לב כמו נאנס על ידי אנשי החיל [שדרשו] גמול לעבודתם אשר עבדו במעשי המלחמות: ואנו במוצאנו כאמור למעלה פתחון פה לשחרורם דיברנו אל המלך כדברים האלה:

As I have already said Ptolemy picked out the best of these, the men who were in the prime of life and distinguished for their courage, and armed them, but the great mass of the others, those who were too old or too young for this purpose, and the women too, he reduced to slavery, not that he wished to do this of his own free will, but he was compelled by his soldiers who claimed them as a reward for the services which they had rendered in war. Having, as has already been stated, obtained an opportunity for securing their emancipation, I addressed the king with the following arguments. ‘Let us not be so unreasonable as to allow our deeds to give the lie to our words.

הלא אי הגיון יוכח על ידי עצם המעשים המלך: הלא התורה שבדעתנו לא רק להעתיקה אלא אף לתרגמה לכל היהודים נתנה ומה הגיון יהיה לנו במשלחת אם במלכותך יהיה נמצא המון רב בעבדות: שחרר נא על־כן בנפשך השלמה והעשירה את המעונים בצרה: כי האלהים המיישר את מלכותך הוא שנתן להם את התורה כאשר חקרתי היטב ומצאתי:

Since the law which we wish not only to transcribe but also to translate belongs to the whole Jewish race, what justification shall we be able to find for our embassy while such vast numbers of them remain in a state of slavery in your kingdom? In the perfection and wealth of your clemency release those who are held in such miserable bondage, since as I have been at pains to discover, the God who gave them their law is the God who maintains your kingdom.

והם יראים את האלהים המשגיח על כל ובורא הכול אשר אותו יראים גם כולנו אך אנו המלך קוראים לו אחרת בשם זיאוס ודיאוס: והראשונים היו מיטיבים לסמן בשמות אלה את אשר בידו כל חי והווה והוא מנהיג הכול ושליט בכול: ואתה העולה על כל אדם בנועם הנפש קרא נא דרור לנמצאים בעבדות:

They worship the same God – the Lord and Creator of the Universe, as all other men, as we ourselves, O king, though we call him by different names, such as Zeus or Dis. This name was very appropriately bestowed upon him by our first ancestors, in order to signify that He through whom all things are endowed with life and come into being, is necessarily the ruler and lord of the Universe. Set all mankind an example of magnanimity by releasing those who are held in bondage.’

והוא לא חיכה זמן רב: ואנחנו התפללנו בלבנו אל האלהים כי יכין את לבבו לשחרר את כולם: ומאשר האדם הוא יציר האלהים והוא משתנה ומתהפך על ידיו חליפות קראתי פעמים רבות ובדרכים שונות אל השליט בלב כי יעוררהו לעשות את אשר ביקשתי:

After a brief interval, while I was offering up an earnest prayer to God that He would so dispose the mind of the king that all the captives might be set at liberty-(for the human race, being the creation of God, is swayed and influenced by Him. Therefore with many divers prayers I called upon Him who ruleth the heart that the king might be constrained to grant my request.

והייתה לי תקוה גדולה בצאתי בדברי לישע בני אדם כי האלהים ימלא משאלתי: כי כאשר יחשבו בני אדם בתומם אשר עליהם לעשות דבר אשר יועיל לצדק ומעשים טובים האלהים השליט בכול מפלס את המעשים ואת המחשבות: והוא בהרימו את ראשו בפנים מאירים אליי שאל:

For I had great hopes with regard to the salvation of the men since I was assured that God would grant a fulfilment of my prayer. For when men from pure motives plan some action in the interest of righteousness and the performance of noble deeds, Almighty God brings their efforts and purposes to a successful issue) – the king raised his head and looking up at me with a cheerful countenance asked,

כמה רבבות יהיו לדעתך: ואנדריאס אשר עמד שם הודיע מעט יותר מעשר ריבוא: והוא אמר באמת דבר קטון וראוי יבקש ממנו אריסטיאס: וסוסיביוס ואחדים מן הנמצאים שם אמרו ככה: ואמנם ראוי לגודל נפשך להביא שיחרורם של אלה קרבן תודה לאל עליון: ולך המכובד ביותר לפני ריבון כול והמפואר מכל אבותיך נאה להביא קרבן תודה הגדול ביותר:

How many thousands do you think they will number?’ Andreas, who was standing near, replied, ‘A little more than a hundred thousand.’ ‘It is a small boon indeed,’ said the king, ‘that Aristeas asks of us!’Then Sosibius and some others who were present said, ‘Yes, but it will be a fit tribute to your magnanimity for you to offer the enfranchisement of these men as an act of devotion to the supreme God. You have been greatly honoured by Almighty God and exalted above all your forefathers in glory and it is only fitting that you should render to Him the greatest thank offering in your power.’

ובשמחה רבה ציווה להוסיף לאנשים הצבא על המשכורת ולכל נפש ייקְחו עשרים דַרְכּמונים ולתת על זה פקודה ולהיעשות הרשימות מהר: והראה רצון רב כי האלהים מילא את כל בקשותינו ונתן בליבו לשחרר לא רק הנפשות שבאו במחנה אביו כי אם גם את אשר היו במצרים לפני מִזה או אשר הובאו למלכות אחרי־כן אף על פי שהודיעוהו כי המתנה תעלה על ארבע מאות כיכר:

Extremely pleased with these arguments he gave orders that an addition should be made to the wages of the soldiers by the amount of the redemption money that twenty drachmae should be paid to the owners for every slave, that a public order should be issued and that registers of the captives should be attached to it. He showed the greatest enthusiasm in the business, for it was God who had brought our purpose to fulfilment in its entirety and constrained him to redeem not only those who had come into Egypt with the army of his father but any who had come before that time or had been subsequently brought into the kingdom. It was pointed out to him that the ransom money would exceed four hundred talents.

ונראה לי כי לא יהיה זה דבר אין חפץ בו אם אכין את העתקת הפקודה: כי [ממנה] יהיה ברור וגלוי יותר גודל נפש המלך אשר האלהים נתן לו אומץ להציל המון רב: וכן יהיה לשונה:

I think it will be useful to insert a copy of the decree, for in this way the magnanimity of the king, who was empowered by God to save such vast multitudes, will be made clearer and more manifest.

בפקודת המלך
כל אשר נלחמו יחד עם אבינו במקומות אשר בארם ובפוּניקִיָה ופשטו על ארץ היהודים והיו אדונים לנפשות יהודים והעבירום אחרי־כן לעיר ולארץ או מכרום לאחרים וכן אם־אלה היו [פה] לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן על בעליהם לשחררם מהר ולקחת מיד עשרים דַרְכּמונים בכל נפש: לאנשי הצבא יינתן [הכסף] עם המשכורת ולאחרים מאוצר המלך:

The decree of the king ran as follows:
‘All who served in the army of our father in the campaign against Syria and Phoenicia and in the attack upon the country of the Jews and became possessed of Jewish captives and brought them back to the city of Alexandria and the land of Egypt or sold them to others – and in the same way any captives who were in our land before that time or were brought hither afterwards- all who possess such captives are required to set them at liberty at once, receiving twenty drachmae per head as ransom money. The soldiers will receive this money as a gift added to their wages, the others from the king’s treasury.

כי חושבים אנחנו כי בלי רצון אבינו ובלי כל יושר לוּקחו בשֶבי כי אם בפחזוּת הצבא נחרבה ארצם והיהודים הוגלו למצרים: די היה השלל שלקחו אנשי הצבא בשדה־[קרב] ואכזריות גמורה היא גם לשעבד את האנשים:

We think that it was against our father’s will and against all propriety that they should have been made captives and that the devastation of their land and the transportation of the Jews to Egypt was an act of military wantonness. The spoil which fell to the soldiers on the field of battle was all the booty which they should have claimed. To reduce the people to slavery in addition was an act of absolute injustice.

על־כן בתתנו כידוע לכול את הצדק לבני האדם כולם ועוד יותר למעונים בלא הגיון ובבקשנו כל הנאה לצדק ולרחמים לכל פקדנו כי נפשות היהודים הנמצאים בעבדות בכל מקום שהוא ובכל אופן שהוא במלכותנו ישלחום כובשיהם לחופשי ויקבלו את הפדיון הקבוע: ואיש אל יפרע מקיים את הפקודה הזאת: והרשימות תעשינה בשלושה ימים מן היום שניתנה הפקודה הזאת ותמסרנה לממונים על זה ועמהן יובאו תכף אף הנפשות:

Wherefore since it is acknowledged that we are accustomed to render justice to all men and especially to those who are unfairly in a condition of servitude, and since we strive to deal fairly with all men according to the demands of justice and piety, we have decreed, in reference to the persons of the Jews who are in any condition of bondage in any part of our dominion, that those who possess them shall receive the stipulated sum of money and set them at liberty and that no man shall show any tardiness in discharging his obligations. Within three days after the publication of this decree, they must make lists of slaves for the officers appointed to carry out our will, and immediately produce the persons of the captives.

כי חושבים אנחנו שמעשה הדבר הזה יועיל גם לנו גם למלכותנו: ואשר יואיל להודיע על העוברים [את הפקודה הזאת] יהיה אדון לאשר יבורר פשעם ורכושם יהיה לאוצר המלכות:

For we consider that it will be advantageous to us and to our affairs that the matter should be brought to a conclusion. Any one who likes may give information about any who disobey the decree on condition that if the man is proved guilty he will become his slave; his property, however, will be handed over to the royal treasury.’

כאשר הוגשה הפקודה להיקרא לפני המלך ובה היה כתוב הכול מלבד הלשון אם אלה היו פה לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן הוסיף המלך בנדיבותו ובגודל נפשו את הדברים האלה: וציווה לקצוב מתן כסף כולו לידי גזברי הצבא ולידי שולחני המלכות:

When the decree was brought to be read over to the king for his approval, it contained all the other provisions except the phrase ‘any captives who were in the land before that time or were brought hither afterwards,’ and in his magnanimity and the largeness of his heart the king inserted this clause and gave orders that the grant of money required for the redemption should be deposited in full with the paymasters of the forces and the royal bankers,

כן נעשתה הפקודה בשבעה ימים: והמתנה הייתה יותר משש מאות ושישים כיכר כי יונקי שדיים רבים שוחררו עם אימותיהם יחד: וכאשר נשאל המלך אם ינתנו עשרים דַרְכּמונים לנפש אף בפדיון אלה ציווה לעשות גם את הדבר הזה וקיים בשלמות כל אשר פקד:

and so the matter was decided and the decree ratified within seven days. The grant for the redemption amounted to more than six hundred and sixty talents; for many infants at the breast were emancipated together with their mothers. When the question was raised whether the sum of twenty talents was to be paid for these, the king ordered that it should be done, and thus he carried out his decision in the most comprehensive way.

אחרי אשר נעשו הדברים האלה פקד על דְמיטְרִיוֹס להגיש זיכּרון על העתקת ספרי היהודים: כי המלכים ההם היו מכלכלים כל עניין על פי פקודות ובמתינות מרובה ודבר לא [נעשה] ברפיון ידיים או במקרה: לכן רשמתי את ההעתקות גם של הזיכרון גם של האגרות ומניין החפצים שנשלחו ומעשה כל אחד כי כל אחד מהם היה מצוין בגדלות ובנאמנות: וזאת העתקת הזיכרון:

When this had been done, he ordered Demetrius to draw up a memorial with regard to the transcription of the Jewish books. For all affairs of state used to be carried out by means of decrees and with the most painstaking accuracy by these Egyptian kings, and nothing was done in a slipshod or haphazard fashion. And so I have inserted copies of the memorial and the letters, the number of the presents sent and the nature of each, since every one of them excelled in magnificence and technical skill. The following is a copy of the memorial.

למלך הגדול מאת דְמיטְרִיוֹס:
אחרי אשר אתה המלך פקדת למלא את הספרים החסרים באוצר ולתקן כראוי את הנפרדים ואחרי אשר עמלתי בזה בחריצות הנני אודיעך:

The Memorial of Demetrius to the great king. ‘Since you have given me instructions, O king, that the books which are needed to complete your library should be collected together, and that those which are defective should be repaired, I have devoted myself with the utmost care to the fulfilment of your wishes, and I now have the following proposal to lay before you.

בתוך יתר המעטים החסרים אין ספרי התורה שליהודים: הם ערוכים באותיות עבריות ובלשון העברית ולדברי היודעים [ערוכים הם] בידיים רפות ולא כראוי יען לא הייתה עליהם השגחת מלך:

The books of the law of the Jews (with some few others) are absent from the library. They are written in the Hebrew characters and language and have been carelessly interpreted, and do not represent the original text as I am informed by those who know; for they have never had a king’s care to protect them.

יש צורך כי גם אלה יהיו נמצאים תחת ידך מוגהים יפה כי ספר חוקים זה בהיותו אלוהי מלא הוא חכמה וטהרה: ועל־כן היו הסופרים והמשוררים והמון ההיסטוריונים רחוקים מהזכיר את הספרים ההם ואת האנשים שנהגו ונוהגים על פיהם: כי העיון בהם הוא טהור וקדוש כמו שאמר היקטיוס איש אבדירה:

It is necessary that these should be made accurate for your library since the law which they contain, in as much as it is of divine origin, is full of wisdom and free from all blemish. For this reason literary men and poets and the mass of historical writers have held aloof from referring to these books and the men who have lived and are living in accordance with them, because their conception of life is so sacred and religious, as Hecataeus of Abdera says.

ואם על המלך טוב ייכתב אל הכהן הגדול אשר בירושלים לשלוח אנשים הנוהגים בחייהם [במידה ה]יפה ביותר והזקנים ביותר הבקיאים בתורתם שישה לשבט למען יבואו להסכם ברוב דעות ויבואו לתַרגום מדויק כראוי גם לפי העניינים גם לפי כוונתך ונשימהו במקום נכבד
הֱיֵה מאושר תמיד:

If it please you, O king, a letter shall be written to the High Priest in Jerusalem, asking him to send six elders out of every tribe – men who have lived the noblest life and are most skilled in their law – that we may find out the points in which the majority of them are in agreement, and so having obtained an accurate translation may place it in a conspicuous place in a manner worthy of the work itself and your purpose. May continual prosperity be yours!’

כאשר נעשה זיכרון זה ציווה המלך לכתוב הדבר הזה אל אלעזר ולרמוז גם על המעשה בפדיון השבויים: ואף חמישים כיכר זהב במשקל ושבעים כיכר כסף נתן לעשות גביעים ומזרקים ושולחן וקשוות: ואבנים יקרות הרבה למדיי ופקד על שומרי האוצר צרכים כמאה כיכר:

When this memorial had been presented, the king ordered a letter to be written to Eleazar on the matter, giving also an account of the emancipation of the Jewish captives. And he gave fifty talents weight of gold and seventy talents of silver and a large quantity of precious stones to make bowls and vials and a table and libation cups. He also gave orders to those who had the custody of his coffers to allow the artificers to make a selection of any materials they might require for the purpose, and that a hundred talents in money should be sent to provide sacrifices for the temple and for other needs.

אבל על מעשה הכלים נגיד לך אחרי אשר ניתן העתקות האיגרות:
לאגרת המלך היה נוסח זה:

I shall give you a full account of the workmanship after I have set before you copies of the letters. The letter of the king ran as follows:

תלמי המלך אל אלעזר כוהן גדול שלום ובריאות:
אחרי אשר נמצאו בארצנו רבים מן היהודים אשר הועברו בחוזק מירושלים על ידי הפרסים בימי תוקפם:

King Ptolemy sends greeting and salutation to the High Priest Eleazar. Since there are many Jews settled in our realm who were carried off from Jerusalem by the Persians at the time of their power

ועוד אחרים באו עם אבינו מצרימה שבויים ורבים מהם ספח על גדודי הצבא במשכורת גדולה יותר: ואף אחרי שופטו על אמונת רוח הקודמים להם בארץ מסר להם מבצרים שנבנו על ידו לבלתי היות לעם מצרים פחד על ידיהם: ואף אנו כאשר קיבלנו את המלוכה הראינו אהבת אדם יתרה לכול ועל כולם לבני ארצֶךָ:

and many more who came with my father into Egypt as captives – large numbers of these he placed in the army and paid them higher wages than usual, and when he had proved the loyalty of their leaders he built fortresses and placed them in their charge that the native Egyptians might be intimidated by them. And I, when I ascended the throne, adopted a kindly attitude towards all my subjects, and more particularly to those who were citizens of yours

שיחררנו יותר מעשר ריבוא שבויים אשר שילמנו לכובשיהם את ערך הכסף מלא בהוסיפנו אף את הנזקים אשר יוכלו להיות מקצף ההמון: חושבים אנו כי מעשה טוב עשינו בזה והבאנו קרבן תודה לאל עליון אשר שמר לנו את המלכות בשלום ובכבוד הגדול ביותר בכל העולם: את החזקים ביותר במיטב נעוריהם ספחנו על הצבא ואת המוכשרים ביותר להיות קרובים אלינו הראויים לאֵמוּן אנשי החצר העמדנו על הצרכים:

I have set at liberty more than a hundred thousand captives, paying their owners the appropriate market price for them, and if ever evil has been done to your people through the passions of the mob, I have made them reparation. The motive which prompted my action has been the desire to act piously and render unto the supreme God a thank offering for maintaining my kingdom in peace and great glory in all the world. Moreover those of your people who were in the prime of life I have drafted into my army, and those who were fit to be attached to my person and worthy of the confidence of the court, I have established in official positions.

ומחפצנו לעשות חסד עם אלה ועם כל היהודים בתבל ועם אשר יבואו אמרנו לתרגם את תורתכם מן הכתב הנקרא אצלכם בשם כתב עברי לכתב יווני למען יהיו אף הספרים האלה באוצר ספרינו עם שאר ספרי המלך:

Now since I am anxious to show my gratitude to these men and to the Jews throughout the world and to the generations yet to come, I have determined that your law shall be translated from the Hebrew tongue which is in use amongst you into the Greek language, that these books may be added to the other royal books in my library.

ולכן טוב תעשה וכדבר הנחוץ לנו בבחרך אנשים זקנים המיטיבים לכת בדרכי חייהם והבקיאים בתורה ואשר בכוחם לתרגם שישה מכל שבט למען יבואו לידי הסכם ברוב דעות כי החקירה נוגעת בעניינים גדולים מאוד: ונדמה שאם תעשה זאת כבוד רב תנחל:

It will be a kindness on your part and a regard for my zeal if you will select six elders from each of your tribes, men of noble life and skilled in your law and able to interpret it, that in questions of dispute we may be able to discover the verdict in which the majority agree, for the investigation is of the highest possible importance. I hope to win great renown by the accomplishment of this work.

לזאת שלחנו את אנדריאס משומרי הראש ואת אריסטיאס מן המכובדים אצלנו לבוא איתך בדברים ולהביא ראשית המתנות לבית המקדש ומאה כיכר כסף לקרבנות ושאר הצרכים: כתוב לנו אף אתה על חפצך ותפיק רצוננו ועשה כמידת האהבה כאשר נעשה אנחנו חפצך במהירות גדולה ביותר: הֱיֵה בריא:

I have sent Andreas, the chief of my bodyguard, and Aristeas – men whom I hold in high esteem – to lay the matter before you and present you with a hundred talents of silver, the first fruits of my offering for the temple and the sacrifices and other religious rites. If you will write to me concerning your wishes in these matters, you will confer a great favour upon me and afford me a new pledge of friendship, for all your wishes shall be carried out as speedily as possible. Farewell.’

על האגרת הזאת השיב אלעזר כהלכה את הדברים האלה:
אלעזר כהן גדול אל תלמי המלך האוהב הנאמן שלום: הֱיֵה בריא אתה וארסינואי המלכה האחות והילדים: יפה הוא וכרצוננו: ואף אנו בשלום:

To this letter Eleazar replied appropriately as follows:

‘Eleazar the High priest sends greetings to King Ptolemy his true friend. My highest wishes are for your welfare and the welfare of Queen Arsinoe your sister and your children. I also am well.

כבוא אלינו האיגרת שמחנו מאוד על מחשבתך ועצתך הטובה והקהלנו את כל העדה וקראנו להם למען ידעו מה [גדולה] יראתך את אלהינו: אף הראינו את הגביעים אשר שלחת [גביעי] הזהב עשרים במספר ו[גביעי] הכסף שלושים מזרקים חמישה ושולחן למנחות ואף מאה כיכר כסף לקרבנות ולצרכי בדק בית המקדש:

I have received your letter and am greatly rejoiced by your purpose and your noble counsel. I summoned together the whole people and read it to them that they might know of your devotion to our God. I showed them too the cups which you sent, twenty of gold and thirty of silver, the five bowls and the table of dedication, and the hundred talents of silver for the offering of the sacrifices and providing the things of which the temple stands in need.

אשר הביאו אנדריאס מן המכובדים אצלך ואריסטיאס אנשים יפים וטובים ומצוינים בחינוך וראויים בכול לכוונתך ולצדקתך: והם מסרו לנו על חפצך אשר שמעו עליו אף מפינו הסכמה לאיגרתך:

These gifts were brought to me by Andreas, one of your most honoured servants, and by Aristeas, both good men and true, distinguished by their learning, and worthy in every way to be the representatives of your high principles and righteous purposes. These men imparted to me your message and received from me an answer in agreement with your letter.

ובכל אשר יועיל לך ואם גם יהיה למעלה מכוחנו נשמע: וזה אות לידידות ואהבה: והלא אף אתה חסדים גדולים שונים ובלתי נשכחים עשית עם בני עמנו:

I will consent to everything which is advantageous to you even though your request is very unusual. For you have bestowed upon our citizens great and never to be forgotten benefits in many (ways).

על־כן מיהרנו להביא קרבנות בעדך ובעד האחות והילדים והאוהבים: וכל העם התפלל כי יהי לך כחפצך תמיד וכי ישמור לך האלוהים אדון כל את המלוכה בשלום ובתפארת וכי תרגום התורה הקדושה יֵעשה לך לתועלת ובדיוק:

Immediately therefore I offered sacrifices on behalf of you, your sister, your children, and your friends, and all the people prayed that your plans might prosper continually, and that Almighty God might preserve your kingdom in peace with honour, and that the translation of the holy law might prove advantageous to you and be carried out successfully.

ובמעמד כולם בחרנו אנשים זקנים יפים וטובים שישה לכל שבט ושלחנום עם התורה: וטוב תעשה מלך צדיק אם תצווה כי אחרי היעשות תרגום הספרים ישובו האנשים אלינו בשלום: הֱיֵה בריא:

In the presence of all the people I selected six elders from each tribe, good men and true, and I have sent them to you with a copy of our law. It will be a kindness, O righteous king, if you will give instruction that as soon as the translation of the law is completed, the men shall be restored again to us in safety. Farewell.’

ואלה הם:
מן השבט הראשון יוסף חזקיה זכריה יוחנן חזקיה אלישע:
מן השני יהודה שמעון שמואל עדיה מתתיה אשכלמיה:
מן מן השלישי נחמיה יוסף תאודוסיוס בסי ארניה דקי:

The following are the names of the elders: Of the first tribe, Joseph, Ezekiah, Zachariah, John, Ezekiah, Elisha. Of the second tribe, Judas, Simon, Samuel, Adaeus, Mattathias, Eschlemias. Of the third tribe, Nehemiah, Joseph, Theodosius, Baseas, Ornias, Dakis.

מן הרביעי יונתן אברי אלישע חנניה חבר:
מן החמישי יצחק יעקב יהושע שבתי שמעון לוי:
מן השישי יהודה יוסף שמעון זכריה שמואל שלמיה:

Of the fourth tribe, Jonathan, Abraeus, Elisha, Ananias, Chabrias…. Of the fifth tribe, Isaac, Jacob, Jesus, Sabbataeus, Simon, Levi. Of the sixth tribe, Judas, Joseph, Simon, Zacharias, Samuel, Selemias.

מן השביעי שבתי צדקיה יעקב יצחק ישי נתי:

מן השמיני תאודוסיוס יסון ישוע תאודוטוס יוחנן יונתן:
מן התשיעי תאופילוס אברהם ארשם ישוע אנדמי דניאל:

Of the seventh tribe, Sabbataeus, Zedekiah, Jacob, Isaac, Jesias, Natthaeus. Of the eighth tribe Theodosius, Jason, Jesus, Theodotus, John, Jonathan. Of the ninth tribe, Theophilus, Abraham Arsamos, Jason, Endemias, Daniel.

מן העשירי ירמיה אליעזר זכריה בני אלישע דתָי:
מן האחד עשר שמואל יוסף יהודה יונתן כבון דוסיתאוס:
מן השנים עשר ישאל יוחנן מתניה ארשם אביטס יחזקאל:
כולם שבעים ושניים:

Of the tenth tribe, Jeremiah, Eleazar, Zachariah, Baneas, Elisha, Dathaeus. Of the eleventh tribe, Samuel, Joseph, Judas, Jonathes, Chabu, Dositheus. Of the twelfth tribe, Isaelus, John,

Theodosius, Arsamos, Abietes, Ezekiel. They were seventy-two in all.

כזה היה מכתב התשובה של אלעזר ואנשיו על אגרת המלך:
וכאשר הבטחתי אתאר אף את החפצים שהוכנו: הם נעשו באמנות מצוינת: כי המלך הוציא הרבה והיה משגיח על כל איש מן האומנים: על־כן לא היה בכוחם להעלים דבר או להזניח בעבודה: בראשונה אספר לך על מעשה השולחן:

Such was the answer which Eleazar and his friends gave to the king’s letter. I will now proceed to redeem my promise and give a description of the works of art. They were wrought with exceptional skill, for the king spared no expense and personally superintended the workmen individually. They could not therefore scamp any part of the work or finish it off negligently. First of all I will give you a description of the table.

המלך חפֵץ לעשות את הכלי הזה במידה כבירה: אבל ציווה לאסוף ידיעות מאת אנשי המקום על גודלו של [השולחן] הקדום הקיים ועומד במקדש אשר בירושלים:

The king was anxious that this piece of work should be of exceptionally large dimensions, and he caused enquiries to be made of the Jews in the locality with regard to the size of the table already in the temple at Jerusalem.

וכאשר הגידו לו את המידה הוסיף לשאול אם מותר לעשותו גדול יותר: אחדים מן הכהנים ואחרים אמרו כי אין מעצור אך הוא אמר כי חפצו לעשותו פי חמישה ורק בשֶׂפֶק הוא אם יִכְשַר לעבודה:

And when they described the measurements, he proceeded to ask whether he might make a larger structure. And some of the priests and the other Jews replied that there was nothing to prevent him. And he said that he was anxious to make it five times the size, but he hesitated lest it should prove useless for the temple services.

ואין ברצונו [שהשולחן] אשר יֵעשה על ידו יהיה רק מוטל במקום: ירחש תודה רבה אם המשרתים בעבודה יעשו את עבודתם על השולחן שעשה הוא:

He was desirous that his gift should not merely be stationed in the temple, for it would afford him much greater pleasure if the men whose duty it was to offer the fitting sacrifices were able to do so appropriately on the table which he had made.

ואמר כי הקודם נעשה במידה ממועטה לא מפני חוסר הזהב כי אם כפי הנראה נעשה במידתו מטעם מה: ואם היה משפטו [להגדיל מידתו] לא היה חסר כל דבר: על־כן אין צורך לא להקטין ולא להגדיל [מידתו] אשר נעשתה יפה:

He did not suppose that it was owing to lack of gold that the former table had been made of small size, but there seems to have been, he said, some reason why it was made of this dimension. For had the order been given, there would have been no lack of means. Wherefore we must not transgress or go beyond the proper measure.

וככה ציווה המלך לעשות בכל מיני אומנות במעלה הגדולה ביותר כי הכול העלה במחשבתו באופן נשגב: ותכונה טובה הייתה לו לתפוש את מראה הדברים בשלמותם: וכל דבר שלא היה לו [מידה] בכתוב ציווה לעשותו לפי מידות היופי: ואשר היה כתוב [פקד] לעשות לפי המידות ההן:

At the same time he ordered them to press into service all the manifold forms of art, for he was a man of the most lofty conceptions and nature had endowed him with a keen imagination which enabled him to picture the appearance which would be presented by the finished work. He gave orders too, that where there were no instructions laid down in the Jewish Scriptures, everything should be made as beautiful as possible. When such instructions were laid down, they were to be carried out to the letter.

ואמתיים ארכו ו[אמה רוחבו] ואמה וחצי קומתו עשוי מקשה זהב טהור מכל צד: ורצוני לאמור לא שהיה מצופה זהב [על חומר אחר] כי אם ניתן לזה [זהב] מקשה:

They made the table two cubits long (one cubit broad) one and a half cubits high, fashioning it of pure solid gold. What I am describing was not thin gold laid over another foundation, but the whole structure was of massive gold welded together.

ומסגרת טופח עשו סביב וזרי עבות והם עשויים פיתוח נפלא חרות משלושת צידיהם כי משולשים היו:

And they made a border of a hand’s breadth round about it. And there was a wreath of wave-work, engraved in relief in the form of ropes marvellously wrought on its three sides.

ומכל צד היה חותם המלאכה כמשפט ההוא שבכל צד שנהפך בו הייתה לו הצורה ההיא: וכאשר הצד שמתחת למסגרת לפנים השולחן היה מכסה את הציור מפני מראית העין היה הצד החיצוני נראה למראית עין לבָּא:

For it was triangular in shape and the style of the work was exactly the same on each of the sides, so that whichever side they were turned, they presented the same appearance. Of the two sides under the border, the one which sloped down to the table was a very beautiful piece of work, but it was the outer side which attracted the gaze of the spectator.

ועל־כן היה הזֵר העליון חד משני הצדדים כי נעשה כאשר אמרנו למעלה משולש לכל צד שהיו מסובבים אותו: ובתוך מעשה המוֹשְזָר ניתנו אבנים טובות שהיו מחוזקות זו לזו במעשה בלתי מחוקֶה:

Now the upper edge of the two sides, being elevated, was sharp since, as we have said, the rim was three-sided, from whatever point of view one approached it. And there were layers of precious stones on it in the midst of the embossed cord-work, and they were interwoven with one another by an inimitable artistic device.

ולביטחון היו כולן מחוזקות במסמרי זהב בתוך חורים ובזויות היו מסוגרות יחד:

For the sake of security they were all fixed by golden needles which were inserted in perforations in the stones. At the sides they were clamped together by fastenings to hold them firm.

ומצידי המסגרת בפניה הנראים מסביב [לשולחן] נעשה סדר ביצים משובץ אבנים טובות ולסדר צורת גלופות כעין פסים והן סמוכות זו לזו מסביב לכל השולחן:

On the part of the border round the table which slanted upwards and met the eyes, there was wrought a pattern of eggs in precious stones, elaborately engraved by a continuous piece of fluted relief-work, closely connected together round the whole table.

ומתחת לציור האבנים אשר לסדר הביצים עשו האמנים לוֹיָה של כל מיני פירות בולטים ויוצאים אשכולות ענבים ושיבולים ואף תאנים וזיתים ורימונים ודומים להם: והאבנים העשויות לציורי הפירות ההם היו כל אבן מצבע המין אשר לפרי: ובטבעות זהב שִבְּצוּן מסביב לעצם השולחן כולו מצידו:

And under the stones which had been arranged to represent eggs the artists made a crown containing all kinds of fruits, having at its top clusters of grapes and ears of corn, dates also and apples, and pomegranates and the like, conspicuously arranged. These fruits were wrought out of precious stones, of the same colour as the fruits themselves and they fastened them edgeways round all the sides of the table with a band of gold.

ואחר מעשה הלוֹיָה עשו כמו כן בסדר הביצים ושאר מלאכת הבליטות והגליפות: ועשו את השולחן נוח לשימוש משני הצדדים מכל צד [אשר יחפוצו] וככה גם לחלק הרגלים התחתון נעשו זרים ומסגרת:

And after the crown of fruit had been put on, underneath there was inserted another pattern of eggs in precious stones, and other fluting and embossed work, that both sides of the table might be used, according to the wishes of the owners and for this reason the wave-work and the border were extended down to the feet of the table.

ולוח עשו לכל רוחב השולחן טופח עביו ובו הביאו את הרגלים ותחת המסגרת היו הרגלים מחוזקות במפתחות שבחורים למען יוכלו להשתמש [בשולחן] מכל צד שיחפוצו: זה היה נראה אף בלוח העליון מפני שהכלי נעשה לשימוש משני הצדדים:

They made and fastened under the whole width of the table a massive plate four fingers thick, that the feet might be inserted into it, and clamped fast with linch-pins which fitted into sockets under the border, so that which ever side of the table people preferred, might be used. Thus it became manifestly clear that the work was intended to be used either way.

ועל השולחן עצמו עשו ציור {בבתוך גבהו היו אבנים טובות לרוב ממינים שונים סמקנים ואסמרגדים ואנוכים ושאר מינים השונים במראיהם: ואצל מעשה המאנדרון הייתה רשת נפלאה מעשה אריג ובתוכה מראה כעין רַמבוּס ובה משבצות אבן גביש ואבן שקוראים לה חשמל אשר תִתֵנָה מראה אין כמוהו לרואים:}}

On the table itself they engraved a ‘maeander’, having precious stones standing out in the middle of it, rubies and emeralds and an onyx too and many other kinds of stones which excel in beauty. And next to the ‘maeander’ there was placed a wonderful piece of network, which made the centre of the table appear like a rhomboid in shape, and on it a crystal and amber, as it is called, had been wrought, which produced an incomparable impression on the beholders.

והרגלים עשו להן ראשי שושנים ולשושנים כפיפה אל מתחת לשולחן ומִפּנים היו להן עלים ישרים:

They made the feet of the table with heads like lilies, so that they seemed to be like lilies bending down beneath the table, and the parts which were visible represented leaves which stood upright.

ולִקְצוֹת הסמוכות על הקרקע אבן אודם כרוחב כף [בגובה] ודמותן כנעל מלפנים ושמונה אצבעות ברוחב:

The basis of the foot on the ground consisted of a ruby and measured a hand’s breadth high all round. It had the appearance of a shoe and was eight fingers broad.

על זה הייתה עומדת כל כף הרגל:

Upon it the whole expanse of the foot rested.

ועשו קיסוס גָדֵל מתוך האבן והוא מלופּף אקינטוֹס וגפן המחוברת מסביב לרגל ועד הראש עם האשכולות העשויים באבן: זאת הייתה מלאכת ארבע הרגלים: הכול נעשה באומץ ובתבונה: והניסיון והאמנות לא היו נופלים מן האמת עד כי בנשוב הרוח היו העלים מתחילים מתנועעים כי הכול נעשה כדי להגיע אל האמת:

And they made the foot appear like ivy growing out of the stone, interwoven with akanthus and surrounded with a vine which encircled it with clusters of grapes, which were worked in stones, up to the top of the foot. All the four feet were made in the same style, and everything was wrought and fitted so skillfully, and such remarkable skill and knowledge were expended upon making it true to nature, that when the air was stirred by a breath of wind, movement was imparted to the leaves, and everything was fashioned to correspond with the actual reality which it represented.

ואת פני השולחן עשו שלושה חלקים כעין שלושה שטחים ומפני עביו של הכלי חזקו את [החלק] האחד אל השני במסמרים בדמות של כפת אווז עד כי חיבור החיזוקים לא נראה ואי אפשר היה למָצאוֹ: ועֲבי השולחן כולו היה לא פחות מחצי אמה ועל כן עלה הכלי כולו בכיכרים הרבה:

And they made the top of the table in three parts like a triptychon, and they were so fitted and dovetailed together with spigots along the whole breadth of the work, that the meeting of the joints could not be seen or even discovered. The thickness of the table was not less than half a cubit, so that the whole work must have cost many talents.

ואם גם לא חפץ המלך להגדיל את המידות בכל זאת כשהיה צורך להוציא יותר מן המוכן היה מוסיף לתת לזה: והכול נגמר כחפצו באופן נפלא וראוי ולא מחוקה באמנות ונהדר ביופי:

For since the king did not wish to add to its size he expended on the details the same sum of money which would have been required if the table could have been of larger dimensions. And everything was completed in accordance with his plan, in a most wonderful and remarkable way, with inimitable art and incomparable beauty.

מן המזרקות שנים היו זהב: למן תחתיתם ועד לחֶציָם היו מפותחים קשקשים ובין הקשקשים היו חיזוקי אבנים באמנות רבה:

Of the mixing bowls, two were wrought (in gold), and from the base to the middle were engraved with relief work in the pattern of scales, and between the scales precious stones were inserted with great artistic skill.

ואחרי־כן עשה מאנדרון אמה קומתו והיה בולט באבנים מצבעים שונים המעידים במראיהם על חריצות האמנות: ואחרי־כן קישוט פסים כעין רמבוס ולו כדמות רשת עד הפה [של המזרק]:

Then there was a ‘maeander’ a cubit in height, with its surface wrought out of precious stones of many colours, displaying great artistic effort and beauty. Upon this there was a mosaic, worked in the form of a rhombus, having a net-like appearance and reaching right up to the brim.

ובאמצע משבצות קטנות עשויות אבנים ממינים שונים המתחלפות במיניהן לא רחבות מארבע אצבעות והן משלימות את בהירות היופי: ובמסגרת הפה מסביב היו ציורי שושנים בפרחיהן וגפנים מעולפות אשכולות:

In the middle, small shields which were made of different precious stones, placed alternately and varying in kind, not less than four fingers broad enhanced the beauty of their appearance. On the top of the brim there was an ornament of lilies in bloom, and intertwining clusters of grapes were engraven all round.

כן היו עשויים כלי הזהב שהיו מכילים [כל אחד] יותר מסָאתָיִים: וכלי הכסף היו חלקים כעין מראה ונפלא היה כי כל אשר היה קָרֵב אליהם היה משתקף בהם יותר מאשר במראה:

Such then was the construction of the golden bowls, and they held more than two firkins each. The silver bowls had a smooth surface, and were wonderfully made as if they were intended for looking-glasses, so that everything which was brought near to them was reflected even more clearly than in mirrors.

ואין לתאר את הרושם האמיתי שעשו הכלים לאחר גמר מלאכתם כי כאשר נגמרו והכלים הועָמדו זה אצל זה רצוני לומר בראשונה כלי כסף ואחרי־כן כלי זהב ועוד [כלי] זהב ו[כלי] כסף אי אפשר לתאר כלל את שכיית המראה: והניגשים אל המראה לא יכלו להיפרד מפני הזוהר המשתפך והמחזה המשמח:

But it is impossible to describe the real impression which these works of art produced upon the mind when they were finished. For, when these vessels had been completed and placed side by side, first a silver bowl and then a golden, then another silver, and then another golden, the appearance they presented is altogether indescribable, and those who came to see them were not able to tear themselves from the brilliant sight and entrancing, spectacle.

כי רשמי המראה היו מתחלפים: כשהיו מביטים אל מלאכת הזהב היה כליון נפש ותימהון כי הלב היה נמשך בלי הפוגות אל כל המעשה ממעשי האמנות האלה: ואם רצה אדם להסתכל בכלי הכסף היו מתחילים מאירים כולם מסביב בכל מקום שהאדם עומד ועושים הרחבת־לב יתירה למסתכלים: על־כן אי אפשר כלל לתאר את אמנות הכלים הרבה:

The impressions produced by the spectacle were various in kind. When men looked at the golden vessels, and their minds made a complete survey of each detail of workmanship, their souls were thrilled with wonder. Again, when a man wished to direct his gaze to the silver vessels, as they stood before him, everything seemed to flash with light round about the place where he was standing, and afforded a still greater delight to the onlookers. So that it is really impossible to describe the artistic beauty of the works.

וגביעי הזהב פיתחו באמצעיתם לוֹיוֹת גפן ובקצותיהן גלפו זר קלוע קיסוס והדס וזית ובתוכן אבנים שונות משובצות: ובשאר החלקים אשר למלאכת הפיתוח עשו ציורים שונים מתוך כוונה רבה למען יהיה הכול נעשה להרבות כבוד המלך:

The golden vials they engraved in the centre with vine wreaths. And about the rims they wove a wreath of ivy and myrtle and olive in relief work and inserted precious stones in it. The other parts of the relief work they wrought in different patterns, since they made it a point of honour to complete everything in a way worthy of the majesty of the king.

ובכלל אין כלים בהדר ואמנות כאלה לא רק באוצרות מלכים כי אם גם בכל אוצרות אחרים כי לא מעטה הייתה דאגת המלך אוהב פאר שיהי נעשה יפה:

In a word it may be said that neither in the king’s treasury nor in any other, were there any works which equalled these in costliness or in artistic skill. For the king spent no little thought upon them, for he loved to gain glory for the excellence of his designs.

ופעמים רבות היה מזניח עסקי־עם והולך ומשגיח על האומנים כי ישלימו את הכלים כראוי למקום אשר יישלחו שמה: ועל־כן נעשה הכול בהדר וכראוי גם לכבוד המלך השולח גם לכבוד הכהן הגדול העומד בראש המקום ההוא:

For often times he would neglect his official business, and spend his time with the artists in his anxiety that they should complete everything in a manner worthy of the place to which the gifts were to be sent. So everything was carried out on a grand scale, in a manner worthy of the king who sent the gifts and of the high priest who was the ruler of the land.

ואמנם רבה הייתה שפעת האבנים לא פחוּת מחמשת אלפים וגדולות היו במידתן והכול היה מצויין באומנות עד כי מספר האבנים ומלאכת הצורפים עלו פי חמישה על ערך הזהב:

There was no stint of precious stones, for not less than five thousand were used and they were all of large size. The most exceptional artistic skill was employed, so that the cost of the stones and the workmanship was five times as much as that of the gold.

בראותי צורך אף בפרשת כל אלה הדברים ספרתים לך: והדברים הבאים יהיה בהם על דרכנו אל אלעזר: אבל בראשונה אספר על מצב כל הארץ: כבואנו אל המקומות ההם ראינו את העיר יושבת בטבור כל ארץ היהודים והיא על הר גבוה ונישא:

I have given you this description of the presents because I thought it was necessary. The next point in the narrative is an account of our journey to Eleazar, but I will first of all give you a description of the whole country. When we arrived in the land of the Jews we saw the city situated in the middle of the whole of Judea on the top of a mountain of considerable altitude.

בראשו בנוי מקדש נהדר: ושלוש חומות שגבהן יותר משבעים אמה והרוחב והאורך מתאימים לבניין הבית: כי הכול נבנה בהדר ויופי יתרים:

On the summit the temple had been built in all its splendour. It was surrounded by three walls more than seventy cubits high and in length and breadth corresponding to the structure of the edifice. All the buildings were characterized by a magnificence and costliness quite unprecedented.

ומדלת השער ואימוצה אל המזוזות וחיזוק המשקוף נראה ברור כי הוצאת כסף על אלה הייתה בלי חשׂוֹך:

It was obvious that no expense had been spared on the door and the fastenings, which connected it with the door-posts, and the stability of the lintel.

ומלאכת הפרוכת הייתה דומה בכל לדלת ויותר מכל בהתנגש הרוח והרוח הייתה נעה בלי הרף בהיות הנשיבה בתוך הקמטים למן התחתית ועד השפה העליונה: והיה המראה נעים מאוד עד שהיה קשה להיפרד ממנו:

The style of the curtain too was thoroughly in proportion to that of the entrance. Its fabric owing to the draught of wind was in perpetual motion, and as this motion was communicated from the bottom and the curtain bulged out to its highest extent, it afforded a pleasant spectacle from which a man could scarcely tear himself away.

ובנין המזבח הוא לפי מידת המקום ולפי הקרבנות הנאכלים באש וכן העליה אליו: ולפי המידה היפה המקום הזה הוא משופע והכוהנים המשרתים מכוסים עד הקרסוליים בכתנות שש:

The construction of the altar was in keeping with the place itself and with the burnt offerings which were consumed by fire upon it, and the approach to it was on a similar scale. There was a gradual slope up to it, conveniently arranged for the purpose of decency, and the ministering priests were robed in linen garments, down to their ankles.

והבית נשקף מזרחה ואחוריו למערב: וכל הקרקע רצוף אבנים: ומורדות יש במקומות קבועים למשיכת המים המדיחים את דמי הקרבנות:

The Temple faces the east and its back is toward the west. The whole of the floor is paved with stones and slopes down to the appointed places, that water may be conveyed to wash away the blood from the sacrifices,

כי הרבה רבבות מקנה מובאים בימי החגים: והספקת המים אינה נגרעת כי בתוך [המקדש] שוטף מעין טבעי שופע: כאשר הורו לי יש תחת האדמה עוד מקווי מים נפלאים ובלתי מתוארים חמישה איסטדיונות מסביב ליסוד המקדש: ולכל אחד מהם צינורות בלי מספר כי משיכות המים שלכל חלק מחוברות זו לזו:

for many thousand beasts are sacrificed there on the feast days. And there is an inexhaustible supply of water, because an abundant natural spring gushes up from within the temple area. There are moreover wonderful and indescribable cisterns underground, as they pointed out to me, at a distance of five furlongs all round the site of the temple, and each of them has countless pipes so that the different streams converge together.

וכל אלה [המקוואות] קרקעותיהם וכתליהם מצופים בדיל וממעל לו הם מכוסים טיח סיד עבה והכול עשוי חזק: ופיות רבים יש ביסוד המזבח והם אינם נראים לאיש מלבד המשרתים בעבודה וכל דמי הקרבנות הרבים מִטַּהֲרים כמו בתנועה אחת וכהרף עין:

And all these were fastened with lead at the bottom and at the sidewalls, and over them a great quantity of plaster had been spread, and every part of the work had been most carefully carried out. There are many openings for water at the base of the altar which are invisible to all except to those who are engaged in the ministration, so that all the blood of the sacrifices which is collected in great quantities is washed away in the twinkling of an eye.

ועתה אבאר לך איך נוכחתי בדבר המקוואות: הוציאוני יותר מארבעה איסטדיונות מחוץ לעיר ובמקום אחד אמרו לי להתכופף ולהקשיב לרעש ההווה מפגישת המים: כן נתברר לי גודל המקוואות כאשר ביארתי:

Such is my opinion with regard to the character of the reservoirs and I will now show you how it was confirmed. They led me more than four furlongs outside the city and bade me peer down towards a certain spot and listen to the noise that was made by the meeting of the waters, so that the great size of the reservoirs became manifest to me, as has already been pointed out.

ועבודת הכהנים אין למעלה ממנה לזרירות ואף לערך יפיה ודממתה: באמת עובדים הם כולם מתוך רצון נפשם ויגיעה גדולה וכל אחד דואג לאשר הוטל עליו: הם עובדים בלי הפסק: אלה בעצים ואלה בשמן ואלה בקמח סולת ואלה בבשמים: ואחרים מעלים עולת הבשר והם עושים זאת בכוח עצום:

The ministration of the priests is in every way unsurpassed both for its physical endurance and for its orderly and silent service. For they all work spontaneously, though it entails much painful exertion, and each one has a special task allotted to him. The service is carried on without interruption – some provide the wood, others the oil, others the fine wheat flour, others the spices; others again bring the pieces of flesh for the burnt offering, exhibiting a wonderful degree of strength.

אוחזים הם בשתי ידיים את שוקי הפרים כל אחת מהן יותר מכפי כיכריים משקלה וזורקים בשתי ידיים במהירות נפלאה לגובה הגון ומבלי להחטיא את המקום: כמו כן של הכבשים והעיזים במשקל ובחלב: וכל הממונים על זה בוחרים בהמות בלי מום הנפלאות והמצוינות במשמנן ואחרי־כן יעשו כאמור למעלה:

For they take up with both hands the limbs of a calf, each of them weighing more than two talents, and throw them with each hand in a wonderful way on to the high place of the altar and never miss placing them on the proper spot. In the same way the pieces of the sheep and also of the goats are wonderful both for their weight and their fatness. For those, whose business it is, always select the beasts which are without blemish and especially fat, and thus the sacrifice which I have described, is carried out.

למרגוע נקבע להם מקום אשר שם ישבו הנחים: בשעה ההיא יתעוררו בזריזות אחדים מן הנחים אם גם אין איש מפקד עליהם לעשות בעבודה:

There is a special place set apart for them to rest in, where those who are relieved from duty sit. When this takes place, those who have already rested and are ready to assume their duties rise up spontaneously since there is no one to give orders with regard to the arrangement of the sacrifices.

ושקט גמור ישור עד שאפשר לחשוב כי אין איש במקום אף על פי שהמשרתים הם כשבע מאות ואף המביאים קרבנות הם המון רב כי הכול נעשה ביראה וכראוי לאלוהות גדולה:

The most complete silence reigns so that one might imagine that there was not a single person present, though there are actually seven hundred men engaged in the work, besides the vast number of those who are occupied in bringing up the sacrifices. Everything is carried out with reverence and in a way worthy of the great God.

השתוממות גדולה אחזתנו כשראינו לאלעזר בעבודה והדרת הלבוש והתפארת שנראתה בכתונת אשר היה עטוף בה ובאבנים היקרות אשר עליה: ופעמוני הזהב אשר מסביב למעילו היו משמיעים קולות מיוחדים במינם ועל כל אחד מהם רימונים נפלאים בצבעם והם בתוך פרחים שונים:

We were greatly astonished, when we saw Eleazar engaged in the ministration, at the mode of his dress, and the majesty of his appearance, which was revealed in the robe which he wore and the precious stones upon his person. There were golden bells upon the garment which reached down to his feet, giving forth a peculiar kind of melody, and on both sides of them there were pomegranates with variegated flowers of a wonderful hue.

והיה חגור אבנט מצוין ונהדר רקום צבעים היפים ביותר: על חזהו הוא נושא מה שנקרא חושן והוא ממולא שתים עשרה אבנים שונות למיניהם משובצות בזהב ועליהן שמות ראשי השבטים לתולדותם וכל אחת נוצצת בצבע טבעה ותכונתה אשר לא יתואר:

He was girded with a girdle of conspicuous beauty, woven in the most beautiful colours. On his breast he wore the oracle of God, as it is called, on which twelve stones, of different kinds, were inset, fastened together with gold, containing the names of the leaders of the tribes, according to their original order, each one flashing forth in an indescribable way its own particular colour.

ועל ראשו מה שנקרא מגבעת ועליה המצנפת שאין כמוה ועל זו כנגד גבות העיניים על ציץ הזהב פיתוח המלכות הקדוש באותיות קדושות שם אלוהים מלא הוד:

On his head he wore a tiara, as it is called, and upon this in the middle of his forehead an inimitable turban, the royal diadem full of glory with the name of God inscribed in sacred letters on a plate of gold … having been judged worthy to wear these emblems in the ministrations.

באמת ראוי הוא לכל זה בעבודה: מראה כל הדברים האלה עושה יראה ופחד ונראה [לאדם] כאילו בא לעולם אחר מחוץ לעולם הזה: ומבטיח אני שכל אדם הקָרֵב אל המראה המתואר למעלה בא לידי השתוממות והתפלאות בלתי מתוארת כי יצא לבו מקדושת כל דבר ודבר:

Their appearance created such awe and confusion of mind as to make one feel that one had come into the presence of a man who belonged to a different world. I am convinced that any one who takes part in the spectacle which I have described will be filled with astonishment and indescribable wonder and be profoundly affected in his mind at the thought of the sanctity which is attached to each detail of the service.

למען דעת הכול עלינו לבירה אשר על יד העיר וסקרנוהָ: היא יושבת במקום הגבוה ביותר ומחוזקת במגדלים רבים העשויים אבני בניין גדולות עד ראשיהם להגן כמו שנודע לנו על המקומות אשר על יד המקדש:

But in order that we might gain complete information, we ascended to the summit of the neighbouring citadel and looked around us. It is situated in a very lofty spot, and is fortified with many towers, which have been built up to the very top of immense stones, with the object, as we were informed, of guarding the temple precincts,

ואם תקרה מהפכה או מרד או התפרצות אויבים לא יוכלו לפרוץ אל החומות אשר מסביב לבית: על מגדלי הבירה ערוכים קלעים ומכונות שונות וגם מקום זה גבוה מן החומות הנזכרות:

so that if there were an attack, or an insurrection or an onslaught of the enemy, no one would be able to force an entrance within the walls that surround the temple. On the towers of the citadel engines of war were placed and different kinds of machines, and the position was much higher than the circle of walls which I have mentioned.

המגדלים נשמרים בידי אנשים הנאמנים ביותר ואשר נתנו לארץ מולדת אותות גדולים [על נאמנותם]: אלה אין להם רשות לצאת מן הבירה זולתי בחגים ואף אז רק חלקים חלקים:

The towers were guarded too by most trusty men who had given the utmost proof of their loyalty to their country. These men were never allowed to leave the citadel, except on feast days and then only in detachments.

ואין רשות להביא כל איש: וזהירות גדולה ינהגו בזה אף אם העומד בראש נתן רשות להביא אדם לשם ראיה: כדבר הזה היה גם לנו: בקושי ובלי כל נשק הביאו אותנו שנינו לראות בהבאת הקרבנות:

Nor did they permit any stranger to enter it. They were also very careful when any command came from the chief officer to admit any visitors to inspect the place, as our own experience taught us. They were very reluctant to admit us – though we were but two unarmed men- to view the offering of the sacrifices.

הם אמרו שהתחייבו לזה בשבועה: ובאמת נשבעו כולם והם חמש מאות [איש] לבלתי הביא לבירה יותר מחמישה אנשים בבת אחת: ועל כרחם ינהגו כולם בשעת השבועה במשפט אלוהי: כי כל שמירת המקדש היא הבירה ומיַסְדָה חיזקה ככה לבטחון [המקומות] האמורים:

And they asserted that they were bound by an oath when the trust was committed to them, for they had all sworn and were bound to carry out the oath sacredly to the letter, that though they were five hundred in number they would not permit more than five men to enter at one time. The citadel was the special protection of the temple and its founder had fortified it so strongly that it might efficiently protect it.

ומידת העיר מצומצמת והיא כארבעים איסטדיון בהקפה עד כמה שאפשר לשער: ולה מעמד המגדלים כתבנית תאטרון והמעברות הנראים התחתונים ועליונים וביניהם המוצאים: והמקומות ההם שיפוע להם כי העיר נבנתה על הר:

The size of the city is of moderate dimensions. It is about forty furlongs in circumference, as far as one could conjecture. It has its towers arranged in the shape of a theatre, with thoroughfares leading between them. Now the cross roads of the lower towers are visible but those of the upper towers are more frequented. For the ground ascends, since the city is built upon a mountain.

למעברות יש מעלות מהן למעלה מן הדרך ואחרים למטה ומרוחקים הם מן הדרך הרבה לבלתי יגעו החיים בטהרה בכל דבר אסור:

There are steps too which lead up to the cross roads, and some people are always going up, and others down and they keep as far apart from each other as possible on the road because of those who are bound by the rules of purity, lest they should touch anything which is unlawful.

ולא בלי הגיון כי אם במחשבת חכמה בנו ראשונים את העיר במידה [מצומצמת]: הלא הארץ רבה וטובה ואחדים מחלקיה הם אדמת מישור והם הנקראים בשם שומרון והחלקים הגובלים בארץ אדום והחלקים האחרים הרריים והם [בטבור בארץ]: יש צורך לעבד את [כל] האדמה ולהשגיח תמיד כי גם [החלקים ההרריים] האלה יעשו תבואה לרוב:

It was not without reason that the original founders of the city built it in due proportions, for they possessed clear insight with regard to what was required. For the country is extensive and beautiful. Some parts of it are level, especially the districts which belong to Samaria, as it is called, and which border on the land of the Idumeans, other parts are mountainous, especially (those which are contiguous to the land of Judea).

וכשהדבר הזה נעשה בכול נעבד ויש שפע תבואה בכל הארץ ההיא: אבל בערים שהן גדולות ועושרן מרובה יושביהן מתרבים ואינם דואגים לארץ [כולה] כי כולם ליבם פונה לשמחת החיים באשר לכל בני אדם יש נטייה לתענוגים:

The people therefore are bound to devote themselves to agriculture and the cultivation of the soil that by this means they may have a plentiful supply of crops. In this way cultivation of every kind is carried on and an abundant harvest reaped in the whole of the aforesaid land. The cities which are large and enjoy a corresponding prosperity are well-populated, but they neglect the country districts, since all men are inclined to a life of enjoyment, for every one has a natural tendency towards the pursuit of pleasure.

ככה הוא אף באלכסנדריה העולה על כל הערים בגודלה ובהצלחתה שהבאים אליה מן הכפרים להתארח נשארים זמן רב ומזניחים עבודת האדמה:

The same thing happened in Alexandria, which excels all cities in size and prosperity. Country people by migrating from the rural districts and settling in the city brought agriculture into disrepute:

ולבלתי היותם משתקעים בה פקד המלך כי לא יעשו [בעיר] יותר מעשרים יום: וכמו כן ניתן צו בכתב לפקידים כי אם יהיה צורך לקרוא [איש אל העיר] ידונו בחמישה ימים:

and so to prevent them from settling in the city, the king issued orders that they should not stay in it for more than twenty days. And in the same way he gave the judges written instructions, that if it was necessary to issue a summons against any one who lived in the country, the case must be settled within five days.

ולחשיבות העניין מינה מומחים ועוזרים להם בפלכים לבלתי היות עובדי האדמה ובאי כוחם כשהם משתכרים לעצמם מפחיתים את אוצרות העיר רצוני לומר את התבואות מעבודת האדמה:

And since he considered the matter one of great importance, he appointed also legal officers for every district with their assistants, that the farmers and their advocates might not in the interests of business empty the granaries of the city, I mean, of the produce of husbandry.

נטינו בזה הצידה כי אלעזר באר לנו יפה את הדברים האמורים: ובאמת גדולה אהבתם לעמול בעבודת האדמה: וארצם שופעת עצי זית ותבואת דגן וירקות ואף כרמים ודבש לרוב: ועצי פרי משאר מינים ותמרים אינם באים אצלם בחשבון: ומקנה מכל המינים לרוב ולו מרעה בשפע:

I have permitted this digression because it was Eleazar who pointed out with great clearness the points which have been mentioned. For great is the energy which they expend on the tillage of the soil. For the land is thickly planted with multitudes of olive trees, with crops of corn and pulse, with vines too, and there is abundance of honey. Other kinds of fruit trees and dates do not count compared with these. There are cattle of all kinds in great quantities and a rich pasturage for them.

ועל־כן היטיבו אשר ראו כי הארץ צריכה ליישוב מרובה ועשו בניין העיר והכפרים בהגיון:

Wherefore they rightly recognize that the country districts need a large population, and the relations between the city and the villages are properly regulated.

ומלבד זה מביאים הערביים למקום הזה בשמים ואבנים יקרות וזהב לרוב: כי הארץ נוחה לא רק לעבודה טובה כי אם גם למסחר והעיר [טובה] לאומנויות רבות ואין היא חסרה דבר מכל אשר יובא דרך הים:

A great quantity of spices and precious stones and gold is brought into the country by the Arabs. For the country is well adapted not only for agriculture but also for commerce, and the city is rich in the arts and lacks none of the merchandise which is brought across the sea.

כי גם חופי ים נוחים להבאת [סחורה] יש לה על יד אשקלון ויפו ועזה ואף תלמאידה אשר נוסדה על ידי המלך והיא נמצאת בין המקומות שנמנו למעלה במרחק לא רב מהם: ויש לה לארץ הזאת הכול בשפע כי כולה משקה ומחסה גדול יש לה [בהרים]: סביבה מושך נהר הנקרא בשם ירדן והוא שוטף תדיר:

It possesses too suitable and commodious harbours at Askalon, Joppa, and Gaza, as well as at Ptolemais which was founded by the King and holds a central position compared with the other places named, being not far distant from any of them. The country produces everything in abundance, since it is well watered in all directions and well protected from storms. The river Jordan, as it is called, which never runs dry, flows through the land.

בתחילה הייתה [הארץ] לא פחות מששת אלפים ריבוא ארורה ואחרי־כן נדחקו העמים השכנים אל תוכה וכשנחלקה נאחזו בה שישים ריבוא איש מאה ארורה לאיש: והנהר מלא על כל גדותיו כנילוס בימים הקרובים לקציר והוא משקה את רוב האדמה:

Originally (the country) contained not less than 60 million acres-though afterwards the neighbouring peoples made incursions against it – and 600,000 men were settled upon it in farms of a hundred acres each. The river like the Nile rises in harvest- time and irrigates a large portion of the land.

ושטפו נמשך לתוך נהר אחר שבתלמאידה וזה מושך אל הים: ואף אחרים הנקראים נחלים שוטפים והם אוחזים בסביבות עזה ובארץ האזוטים:

Near the district belonging to the people of Ptolemais it issues into another river and this flows out into the sea. Other mountain torrents, as they are called, flow down into the plain and encompass the parts about Gaza and the district of Ashdod.

וסביב לה מגן הטבע עצמו ואינה נוחה למתפרצים אל תוכה ואינה נתפסת להמונים כי הדרכים צרות וכֵפים סובבים ובקעות עמוקות ומלבד זה כל ההרים הסובבים את הארץ הזאת מסולעים הם כולם:

The country is encircled by a natural fence and is very difficult to attack and cannot be assailed by large forces, owing to the narrow passes, with their overhanging precipices and deep ravines, and the rugged character of the mountainous regions which surround all the land.

ואמרו כי בימי קדם היו בהרי ערב הקרובים מחצבי נחושת וברזל אך בזמן ממשלת פרס נעזבו: כי הראשים אשר בימים ההם הפיצו דיבה שהעבודה [במחצבות] היא בלי רווח ומרובת ההוצאה:

We were told that from the neighbouring mountains of Arabia copper and iron were formerly obtained. This was stopped, however, at the time of the Persian rule, since the authorities of the time spread abroad a false report that the working of the mines was useless and expensive,

[והם עשו כן] בל תאבד הארץ בגלל עבודת המחצבות ההן ולא תעבור לידי זרים בימי שלטונם: כי על ידי הדיבה ההיא אשר הוציאו מנעו מהם את התואנה לבוא אל המקומות ההם:

in order to prevent their country from being destroyed by the mining in these districts and possibly taken away from them owing to the Persian rule, since by the assistance of this false report they found an excuse for entering the district.

ככה פילוקרטס אחי רמזתי בראשי פרקים אף בעניין זה עד כמה שהיה צורך בזה: מעתה נספר על דבר התַרְגום:
[אלעזר] בחר אנשים הטובים ביותר והמצוינים בחינוך והמפוארים ביחס אבות ואשר קנו להם בקיאות לא רק בספרות היהודית כי אם ללמדו היטב אף את התרבות היוונית:

I have now, my dear brother Philocrates, given you all the essential information upon this subject in brief form. I shall describe the work of translation in the sequel. The High priest selected men of the finest character and the highest culture, such as one would expect from their noble parentage. They were men who had not only acquired proficiency in Jewish literature, but had studied most carefully that of the Greeks as well.

גם בעלי כישרון רב היו אם להיות מעורבים עם הבריות ואם לחקירות התורה ושואפים היו לאחוז את השביל האמצעי שהוא היפה ביותר: והיו חסרים גסות וברבריות במחשבה וגם מאסו היהירות וההתגאות במעלה על זולתם והיו למופת בשיחות ובהקשבה ובתשובה לכל אדם כהוגן: וכולם היו נאמנים למידה זו ואף התחרו בה איש ברעהו:

They were specially qualified therefore for serving on embassies and they undertook this duty whenever it was necessary. They possessed a great facility for conferences and the discussion of problems connected with the law. They espoused the middle course – and this is always the best course to pursue. They abjured the rough and uncouth manner, but they were altogether above pride and never assumed an air of superiority over others, and in conversation they were ready to listen and give an appropriate answer to every question.

וכולם היו ראויים לעומד בראשם ולמידותיו הטובות: מורגש היה כמה גדולה אהבתם לאלעזר שהייתה קשה עליהם פרידתם: ומלבד אשר כתב אל המלך על השבתם עוד הרבה לבקש מאנדריאס ומאיתנו לסייע בזה ככל אשר נוכל:

And all of them carefully observed this rule and were anxious above everything else to excel each other in its observance and they were all of them worthy of their leader and of his virtue. And one could observe how they loved Eleazar by their unwillingness to be torn away from him and how he loved them. For besides the letter which he wrote to the king concerning their safe return, he also earnestly besought Andreas to work for the same end and urged me, too, to assist to the best of my ability

ואם גם אנו הבטחנו להשתדל הרבה בזה [בכל זאת] אמר כי הוא בדאגה גדולה: ובאמת יודע היה כי המלך האוהב טוב חשוב מכל דבר להביא בני אדם המפורסמים באחד המקומות משאר הבריות בתרבות ובשכל:

and although we promised to give our best attention to the matter, he said that he was still greatly distressed, for he knew that the king out of the goodness of his nature considered it his highest privilege, whenever he heard of a man who was superior to his fellows in culture and wisdom, to summon him to his court.

ואני חושב כי יפה הוא אומר שאם היו אצלו אנשים צדיקים וחכמים תהיה לו השמירה המעולה ביותר למלכותו כי הלא האוהבים יועצים לו בגילוי לב את המועיל:

For I have heard of a fine saying of his to the effect that by securing just and prudent men about his person he would secure the greatest protection for his kingdom, since such friends would unreservedly give him the most beneficial advice.

ומעלה זו הייתה לשליחיו [של אלעזר]: והוא הבטיחנו בשבועה כי לא היה מניח את האנשים האלה [ללכת] אם היה מכריחו עניין אחר שלו אבל הוא שולחם לטובת הכלל לכל בני המדינה:

And the men who were now being sent to him by Eleazar undoubtedly possessed these qualities. And he frequently asserted upon oath that he would never let the men go if it were merely some private interest of his own that constituted the impelling motive-but it was for the common advantage of all the citizens that he was sending them.

כי בשמירת המצוות כלולים חיים טובים ולדבר זה [של שמירת המצוות] מגיעים יותר בשמיעה מאשר בקריאה: ובהוכחות אלה והדומות להן הייתה נראה הנטייה שהייתה לו אליהם:

For, he explained, the good life consists in the keeping of the enactments of the law, and this end is achieved much more by hearing than by reading. From this and other similar statements it was clear what his feelings towards them were.

ראוי להזכיר בקיצור את תשובותיו לשאלותיו אשר אחשוב כי רבים ימצאו בהן חפץ על דבר כמה דינים שבתורה על מאכלות ומשקים ואף על בעלי החיים הנחשבים טמאים:

It is worth while to mention briefly the information which he gave in reply to our questions. For I suppose that most people feel a curiosity with regard to some of the enactments in the law, especially those about meats and drinks and animals recognized as unclean.

וכאשר שאלנו למה אלה נחשבים טמאים [רק] לאכילה ואחרים אף למגע והלא בריאתם אחת: כי רוב מצוות התורה הן מתוך חומרה יתרה ואלה [המצוות] הן מתוך חומרה מופלגת ואמר על זה:

When we asked why, since there is but one form of creation, some animals are regarded as unclean for eating, and others unclean even to the touch (for though the law is scrupulous on most points, it is specially scrupulous on such matters as these) he began his reply as follows:

הלא תראה דרך החיים וההתערבות עם הבריות עד כמה הן משפיעות: מתוך התערבות עם רשעים יסורו האנשים מן הדרך והם אומללים כל ימיהם: אבל אם יחיו בתוך חכמים ונבונים מחוסר דעת יבואו אל חיים טובים יותר:

‘You observe,’ he said, ‘what an effect our modes of life and our associations produce upon us; by associating with the bad, men catch their depravities and become miserable throughout their life; but if they live with the wise and prudent, they find the means of escaping from ignorance and amending their lives.

על־כן קבע מחוקקינו בראשונה עיקרים ליראת שמים ולצדק וכל זה לימד לא [רק] באיסורים כי אם גם במצוות והסביר את הנזקים ואת העונשים המגיעים אל החוטאים מאת האלוהים:

Our Lawgiver first of all laid down the principles of piety and righteousness and inculcated them point by point, not merely by prohibitions but by the use of examples as well, demonstrating the injurious effects of sin and the punishments inflicted by God upon the guilty.

ראשית כל הוכיח כי האלוהים הוא יחיד וכוחו נראה בכל ושלטונו מלא כל מקום וכל דבר הנעשה על ידי בני האדם בסתר לא נעלם ממנו כי אם כל אשר יעשה האדם ואשר יחשוב לעשות גלוי לפניו:

For he proved first of all that there is only one God and that his power is manifested throughout the universe, since every place is filled with his sovereignty and none of the things which are wrought in secret by men upon the earth escapes His knowledge. For all that a man does and all that is to come to pass in the future are manifest to Him.

ואחרי אשר ברר וליבן כל זה באר היטב הוכיח שאף אם עלה על לב האדם לעשות דבר רע לא יוכל להעלימו ואף כי אם עשהו: ובכל התורה הוכיח את כוח האלוהים:

Working out these truths carefully and having made them plain he showed that even if a man should think of doing evil – to say nothing of actually effecting it – he would not escape detection, for he made it clear that the power of God pervaded the whole of the law.

ואחרי עשותו התחלה זו הראה עוד כי כל שאר בני האדם זולתנו קוראים בשם אלוהים רבים גם כי הם בעצמם חזקים הרבה מאלה שהם יראים מפניהם בסכלותם:

Beginning from this starting point he went on to show that all mankind except ourselves believe in the existence of many gods, though they themselves are much more powerful than the beings whom they vainly worship.

ובעשותם פסילי אבן ועץ יאמרו שהם משמשים סמל ודמות לאשר המציאו דבר מה מועיל לחייהם ולהם הם עובדים וסכלותם נראה מיד:

For when they have made statues of stone and wood, they say that they are the images of those who have invented something useful for life and they worship them, though they have clear proof that they possess no feeling.

כי באמת הייתה זאת סכלות גמורה אם היה מי שהוא נעשה אלוֹהַ בגלל הַמְצָאָתוֹ: כי בקחתם חלק מחלקי הבריאה [רק] הרגישו [בזה] וגם הוכיחו היותו מועיל אבל לא הם עשו את עצמותו:

For it would be utterly foolish to suppose that any one became a god in virtue of his inventions. For the inventors simply took certain objects already created and by combining them together, showed that they possessed a fresh utility: they did not themselves create the substance of the thing,

ועל־כן הבל וריק הוא לעשות לאלוהים את הדומים [להם]: אמנם רבים הם עתה האנשים העולים בכוח המצאתם ובידיעותיהם על אשר היו לפני מזה [אבל] אינם מגיעים לידי כן שיעבדום: ו[בכל זאת] חושבים את אשר יצרו את הפסילים ואשר עשו את המוּתים לחכמים ביותר בין היוונים:

and so it is a vain and foolish thing for people to make gods of men like themselves. For in our times there are many who are much more inventive and much more learned than the men of former days who have been deified, and yet they would never come to worship them. The makers and authors of these myths think that they are the wisest of the Greeks.

ומה אפשר לומר על האחרים על המצרים והדומים להם שטופי ההבלים המאמינים בחיות וברוב הזוחלים ולהם הם עובדים ולהם הם מקריבים אם לחיים ואם למתים:

Why need we speak of other infatuated people, Egyptians and the like, who place their reliance upon wild beasts and most kinds of creeping things and cattle, and worship them, and offer sacrifices to them both while living and when dead?”

והמחוקק החכם אשר ניחן מאת האלוהים כוח להשיג בדעתו הכול אחרי אשר הקיף בעיונו את כל העניינים גדר בעדנו בסייג בלתי נפרץ ובחומות ברזל: אשר לא נהיה מתערבים בכל פנים עם שאר האומות ואשר נשאר טהורים אם בגוף אם בנפש חופשים מדעות הבל ויראים את האלוהים היחיד והכול־יכול מחוץ לכל הבריאה:

Now our Lawgiver being a wise man and specially endowed by God to understand all things, took a comprehensive view of each particular detail, and fenced us round with impregnable ramparts and walls of iron, that we might not mingle at all with any of the other nations, but remain pure in body and soul, free from all vain imaginations, worshiping the one Almighty God above the whole creation.

על־כן כהני המצרים מדריכיהם אשר חדרו במבטם לתוך דברים הרבה והם בקיאים בעניינים [שלנו] מכנים אותנו אנשי אלוהים: ואין [תואר] זה הולם לשאר אנשים אם אינם יראים את אלוהי אמת אבל הם אנשי מאכל ומשתה ומלבוש וכל תכונת נפשם שואפת לזה:

Hence the leading Egyptian priests having looked carefully into many matters, and being cognizant with (our) affairs, call us “men of God”. This is a title which does not belong to the rest of mankind but only to those who worship the true God. The rest are men not of God but of meats and drinks and clothing. For their whole disposition leads them to find solace in these things.

אבל אצל אנשינו אין לזה כל ערך וכל ימי חייהם עוסקים הם בחקירה על גודל האלוהים:

Among our people such things are reckoned of no account. but throughout their whole life their main consideration is the sovereignty of God.

לכן לבלתי התערבנו באחרים ולבלתי סורנו מן הדרך מתוך התחברות אל מקולקלים גדר בעדנו כל צד בדיני טהרה במאכל ובמשתה ומגע ושמיעה וראיה:

Therefore, lest we should be corrupted by any abomination, or our lives be perverted by evil communications, he hedged us round on all sides by rules of purity, affecting alike what we eat, or drink, or touch, or hear, or see.

ובכלל קבע את החוקים האלה לפי ההיגיון הטבעי והם מכולכלים בכוח אחד וכל פרט ופרט יש לו הגיון עמוק למה אנו נמנעים מהשתמש בזה ואנו משתמשים בזה:

For though, speaking generally, all things are alike in their natural constitution, since they are all governed by one and the same power, yet there is a deep reason in each individual case why we abstain from the use of certain things and enjoy the common use of others.

למשל אבאר לך ברמז חוק אחד או שניים לבלתי בואך לידי סברה מופרכה שכאילו לטובת העכברים והחולדות וכיוצא בהם ציווה משה לקיים את המצוות ההן: אבל הוא קבען בצדק לשם התעוררות מחשבות טובות והתהוות מידות טובות:

For the sake of illustration I will run over one or two points and explain them to you. For you must not fall into the degrading idea that it was out of regard to mice and weasels and other such things that Moses drew up his laws with such exceeding care. All these ordinances were made for the sake of righteousness to aid the quest for virtue and the perfecting of character.

כי העופות שאנו משתמשים בהם כולם ביתיים הם ומצוינים בטהרתם והם משתמשים למאכלם בירקות וחיטים כמו היונים וה[תרנגולים] והקוראים והאווזים ואחרים כאלה:

For all the birds that we use are tame and distinguished by their cleanliness, feeding on various kinds of grain and pulse, such as for instance pigeons, turtle-doves, locusts, partridges, geese also, and all other birds of this class.

ובין העופות האסורים תמצא עופות בר ואוכלי בשר ומדכאים בכוחם לנשארים ואוכלים ברשעם את הביתיים האמורים למעלה: ולא זה בלבד כי אם גוזלים הם אף את הטלאים וגדיי העיזים ועושים עוול לבני אדם אם למתים ואם לחיים:

But the birds which are forbidden you will find to be wild and carnivorous, tyrannizing over the others by the strength which they possess, and cruelly obtaining food by preying on the tame birds enumerated above and not only so, but they seize lambs and kids, and injure human beings too, whether dead or alive,

ובקראו להם טמאים נתן בזה רמז כי אשר נתנה להם התורה עליהם להיות ישרים בנפשם להתנהג במידת הצדק ולבלתי דכא כל יצור בסמכם על כוח עצמם ולבלתי גזול דבר כי אם לנהג בחייהם בצדק כמו שהעופות הביתיים הנזכרים למעלה מתכלכלים בירקות הגדלים על פני האדמה ואינם מדכאים את החלשים מבני מינם:

and so by naming them unclean, he gave a sign by means of them that those, for whom the legislation was ordained, must practice righteousness in their hearts and not tyrannize over any one in reliance upon their own strength nor rob them of anything, but steer their course of life in accordance with justice, just as the tame birds, already mentioned, consume the different kinds of pulse that grow upon the earth and do not tyrannize to the destruction of their own kindred.

ובכן על ידי הדינים האלה מסר המחוקק רמזים לנבונים כי יהיו צדיקים שלא יעשו כל דבר אלמות ולא ידכאו לאחרים בהיותם סומכים על כוח עצמם:

Our legislator taught us therefore that it is by such methods as these that indications are given to the wise, that they must be just and effect nothing by violence, and refrain from tyrannizing over others in reliance upon their own strength.

הלא אם אסור לנגוע בנזכרים למעלה מחמת תכונתו של כל אחד מהם איך ייתכן שלא ישמר אדם ככל יכלתו לבלתי היות תכונתו שלו יורדת לצד ההוא:

For since it is considered unseemly even to touch such unclean animals, as have been mentioned, on account of their particular habits, ought we not to take every precaution lest our own characters should be destroyed to the same extent?

כה נתבארו לנו בדרך משל כל ההיתרים לכל [העופות] האלה: כן בהפרסת פרסה ושסיעת שסע יש רמז שצריך [אדם] לשמוע כל מעשה מן המעשים בשאיפה לטוב:

Wherefore all the rules which he has laid down with regard to what is permitted in the case of these birds and other animals, he has enacted with the object of teaching us a moral lesson. For the division of the hoof and the separation of the claws are intended to teach us that we must discriminate between our individual actions with a view to the practice of virtue.

כי כוחו של כל הגוף וכושר פעולתו יש להם תמיכה בכתפיים ובכרעיים: ולכן יכריח ברמז זה לכוון הכול אל הצדק על ידי הבדלה:

For the strength of our whole body and its activity depend upon our shoulders and limbs. Therefore, he compels us to recognize that we must perform all our actions with discrimination according to the standard of righteousness

ועוד טעם יש והוא מפני שאנו מובדלים מכל בני האדם: כי שאר בני האדם רובם מטמאים עצמם בהזדווגות ובזה יחטאו חטא גדול: וארצות וערים כולם מתפארות בזה: ולא די שהם מזדווגים אל זכרים כי אם גם אל אימותיהם ואף אל בנותיהם הם מטמאים: ואולם אנחנו פורשים מזה:

more especially because we have been distinctly separated from the rest of mankind. For most other men defile themselves by promiscuous intercourse, thereby working great iniquity, and whole countries and cities pride themselves upon such vices. For they not only have intercourse with men but they defile their own mothers and even their daughters. But we have been kept separate from such sins.

ואשר הוא בעל המידה ההיא שבהבדלה הלא הוא כאשר הורה משה אף בעל מידת הזיכרון: כי כל מפריסי פרסה הם גם מעלי גירה והם מורים אל נכון לבעלי מחשבה את מידת הזיכרון:

And the people who have been separated in the aforementioned way are also characterized by the Lawgiver as possessing the gift of memory. For all animals ” which are cloven-footed and chew the cud “represent to the initiated the symbol of memory.

כי העלאת גירה אינה כי אם זכרון לחיים ולקיום ו[המחוקק] חשב כי החיים יתקיימו באכילה:

For the act of chewing the cud is nothing else than the reminiscence of life and existence. For life is wont to be sustained by means of food

על כן נאמר גם בכתוב “זכור תזכור את יי אלוהיך אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות”: ואמנם בחשוב [אדם] על זה יראו גדולות ונוראות: ראשית הרכב הגוף וכלכלת האוכל וחק כל אבר:

wherefore he exhorts us in the Scripture also in these words: ‘Thou shalt surely remember the Lord that wrought in thee those great and wonderful things”. For when they are properly conceived, they are manifestly great and glorious; first the construction of the body and the disposition of the food and the separation of each individual limb and,

ויותר מכל המשטר היפה של הרגשות ומרץ המחשבה ותנועתה שאינה נראה ומהירות כל מעשה ומעשה והמצאת האומניות:

far more, the organization of the senses, the operation and invisible movement of the mind, the rapidity of its particular actions and its discovery of the arts, display an infinite resourcefulness.

[כל אלה] תכונתם לאין חקר: ועל־כן הוא מצווה לזכור כי כל אשר נרמז למעלה קיים בתכונתו בכוח אלוה: וכל זמן ומקום קבע לזכור ולחשוב תמיד על האלוהים השליט והשומר:

Wherefore he exhorts us to remember that the aforesaid parts are kept together by the divine power with consummate skill. For he has marked out every time and place that we may continually remember the God who rules and preserves us.

ועל־כן רק אחר הקרבת ראשית המאכלות והמשקים לאלוהים הוא מתיר הנאתם: ועוד נתן לנו אות זכרון בכנפות בגדינו וכן ציוונו לקבוע בשערים ובפתחים את הפרשיות למען נזכור מציאות אלוהים:

For in the matter of meats and drinks he bids us first of all offer part as a sacrifice and then forthwith enjoy our meal. Moreover, upon our garments he has given us a symbol of remembrance, and in like manner he has ordered us to put the divine oracles upon our gates and doors as a remembrance of God.

ואף ציווה בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד: והוא מראה אל נכון כי כל פעולה צריכה להיעשות בצדק ולזכור את תכונת עצמנו ויותר מכל יראת אלוהים:

And upon our hands, too, he expressly orders the symbol to be fastened, clearly showing that we ought to perform every act in righteousness, remembering (our own creation), and above all the fear of God.

ואף הוא ציווה להגות בשכבנו ובקומנו ובלכתנו במעשי האלוהים ולא רק בדיבור כי אם גם בעיון מחשבה על השינויים והרשמים שקדמו בנו לשכיבתנו וליקיצתנו כי אלה חילופיהם אלוהיים הם ובלתי מושגים:

He bids men also, when lying down to sleep and rising up again, to meditate upon the works of God, not only in word, but by observing distinctly the change and impression produced upon them, when they are going to sleep, and also their waking, how divine and incomprehensible the change from one of these states to the other is.

עתה הובררה לך החשיבות היתרה אשר בעניין ההבדלה והזיכרון מאשר ביארתי לך בעניין הפרסת הפרסה והעלאת הגירה: כי לא בלי תכלית נחקק החוק ולא כאשר עלה במקרה על הלב כי אם לשם האמת ולשם הדרכה אל דבר נכון:

The excellency of the analogy in regard to discrimination and memory has now been pointed out to you, according to our interpretation of ” the cloven hoof and the chewing of the cud “. For our laws have not been drawn up at random or in accordance with the first casual thought that occurred to the mind, but with a view to truth and the indication of right reason.

כי בהוראותיו על המאכלות והמשקים ועל כל עניינים מגע ציווה לבלתי עשה ולבלתי שמוע כל דבר בלי תכלית ולבלתי השתמש בכוח הדבר לנטות אל עוול:

For by means of the directions which he gives with regard to meats and drinks and particular cases of touching, he bids us neither to do nor listen to anything, thoughtlessly nor to resort to injustice by the abuse of the power of reason.

וגם על החיות יש למצוא את [הטעמים] האלה: אמנם מזיקה היא תכונת החולדות והעכברים והדומים להם אשר נאמרו:

In the case of the wild animals, too, the same principle may be discovered. For the character of the weasel and of mice and such animals as these, which are expressly mentioned, is destructive.

כי העכברים מטמאים ומשחיתים הכול ולא רק אשר יהיה להם למאכל כי אם גם יעשו בלתי מועיל לאדם אשר יתנפלו עליו להשחיתו:

Mice defile and damage everything, not only for their own food but even to the extent of rendering absolutely useless to man whatever it falls in their way to damage

והחולדות מיוחדות הם למינן יען כי מלבד הנאמר למעלה יש להן עוד תכונה בזויה:

The weasel class, too, is peculiar: for besides what has been said, it has a characteristic which is defiling:

הן מתעברות דרך האוזניים ויולדות דרך הפה: לכן מידה זו טמאה היא אצל בני האדם המגשימים בדיבור את אשר יקבלו בדרך השמיעה ומכניסים אחרים ברעה והם מולידים לא טומאה עראית כי אם יזהמו את עצמם בכל מקום ברשעת טומאה:

It conceives through the ears and brings forth through the mouth. And it is for this reason that a like practice is declared unclean in men. For by embodying in speech all that they receive through the ears, they involve others in evils and work no ordinary impurity, being themselves altogether defiled by the pollution of impiety.

ויפה עושה מלככם המבער אחר אלה כאשר שמענו: ואמרתי אני חושבני כי על המלשינים תדבר: ואמנם הוא לא יחדל לענותם במכות ובעינויי מוות: והוא [אמר] אלה הם אשר עליהם דיברתי: ובאמת זימה היא לארוב לאבדן בני אדם:

And your king, as we are informed, does quite right in destroying such men.’ Then I said ‘I suppose you mean the informers, for he constantly exposes them to tortures and to painful forms of death’. ‘Yes,’ he replied, ‘these are the men I mean, for to watch for men’s destruction is an unholy thing.

ותורתנו תצווה לבלתי עשה כל הרעה לאיש לא בדבר ולא במעשה: וכן הראית גם בזה ככל אשר היה ביכלתי לעשות בקצרה כי כל ההודאות הן לפי הצדק וכי לא נאמר בכתוב דבר לשם כתיבה או לשם סיפור בלבד: כי אם למען נעמול בכל החיים ובכל המעשים לעשות צדקה עם כל בני האדם ונזכור על שלטון האלוהים:

And our law forbids us to injure any one either by word or deed. My brief account of these matters ought to have convinced you, that all our regulations have been drawn up with a view to righteousness, and that nothing has been enacted in the Scripture thoughtlessly or without due reason, but its purpose is to enable us throughout our whole life and in all our actions to practice righteousness before all men, being mindful of Almighty God.

ועל המאכלות ועל השרצים והחיות הטמאים כל דבר מכוון אל הצדק ואל יחש אמת בין אדם לחברו:

And so concerning meats and things unclean, creeping things, and wild beasts, the whole system aims at righteousness and righteous relationships between man and man.’

לי נראה כי יפה הגן אלעזר על כל פרט ופרט: ואף על הפרים ואילים והתישים המוקרבים אמר כי צריכים לקחתם מתוך עדרי הבקר והצאן הביתיים ולהקריב רק מאלה ולא מחיות השדה למען יהיו המקריבים מתכוונים להוראות המחוקק ולא יהיו מתגאים בכל דבר ויהיו מכירים את תכונת נפשם: כי המביא קרבן את כל הלך נפשו הוא מקריב:

He seemed to me to have made a good defense on all the points; for in reference also to the calves and rams and goats which are offered, he said that it was necessary to take them from the herds and flocks, and sacrifice tame animals and offer nothing wild, that the offerers of the sacrifices might understand the symbolic meaning of the lawgiver and not be under the influence of an arrogant self-consciousness. For he, who offers a sacrifice makes an offering also of his own soul in all its moods.

ואחשוב כי גם בדברים האלה ראויה שיחתנו להיות נמסרת: ולכן פילוקרטס לאהבתך את הדעת ראיתי צורך לבאר לך את קדושת התורה ופירושה הפשוט:

I think that these particulars with regard to our discussion are worth narrating and on account of the sanctity and natural meaning of the law, I have been induced to explain them to you clearly, Philocrates, because of your own devotion to learning.

ואלעזר הביא קרבן ובחר באנשים והכין מתנות הרבה למלך ושלחנו בלוית בטחון רבה:

And Eleazar, after offering the sacrifice, and selecting the envoys, and preparing many gifts for the king, despatched us on our journey in great security.

כהגיענו לאלכסנריה הוגד למלך על דבר בואנו: אנדריאס ואני הובאנו אל ההיכל ודרשנו בשלום המלך באהבה ומסרנו אגרת אלעזר:

And when we reached Alexandria the king was at once informed of our arrival. On our admission to the palace, Andreas and I warmly greeted the king and handed over to him the letter written by Eleazar.

ובהיות הדבר חשוב לו להקביל את פני השלוחים ציווה להוציא מעליו את כל שאר הפקידים ולקרוא אל האנשים:

The king was very anxious to meet the envoys, and gave orders that all the other officials should be dismissed and the envoys summoned to his presence at once.

הדבר נראה מוזר לכל כי הבאים לרגל עניינים נכבדים ייראו את פני המלך ביום החמישי כנהוג [ולבאים] מאת מלכים וערים נכבדות יתנו לבוא אל ההיכל ביום השלושים: אבל את הבאים מארץ יהודה חשב ראויים לכבוד יותר גדול: ומכבדו את מעלת שולחם הוציא מעליו את האנשים שחשבם מיותרים ומהלך היה ומחכה כי יבואו וידררשו בשלומו:

Now this excited general surprise, for it is customary for those who come to seek an audience with the king on matters of importance to be admitted to his presence on the fifth day, while envoys from kings or very important cities with difficulty secure admission to the Court in thirty days – but these men he counted worthy of greater honour, since he held their master in such high esteem, and so he immediately dismissed those whose presence he regarded as superfluous and continued walking about until they came in and he was able to welcome them.

וכאשר באו בידיהם המתנות אשר נשלחו והדפתראות המצוינים אשר הייתה בהם התורה כתובה בזהב באותיות היהודים והקלף היה מעובד להפליא והתפר של [היריעות] זו לזו לא היה נראה כראות המלך את האנשים התחיל שואל על הספרים:

When they entered with the gifts which had been sent with them and the valuable parchments, on which the law was inscribed in gold in Jewish characters, for the parchment was wonderfully prepared and the connexion between the pages had been so effected as to be invisible, the king as soon as he saw them began to ask them about the books.

וכאשר גילו את הספרים וגללו את היריעות עמד שעה ארוכה: ואחרי אשר השתחווה שבע פעמים אמר: מודה אני רבותיי לכם ועוד יותר לשולחכם ויותר מזה לאלהים אשר דברי קודש האלה לו הם:

And when they had taken the rolls out of their coverings and unfolded the pages, the king stood still for a long time and then making obeisance about seven times, he said: ‘I thank you, my friends, and I thank him that sent you still more, and most of all God, whose oracles these are.’

וכאשר קראנו כולנו הבאים והנמצאים בנפש אחת ובקול אחד יחי המלך פרץ בבכי מרוב שמחה: הלא התעוררות הנפש ורוב הכבוד מביאים לדמעות מתוך אושר:

And when all, the envoys and the others who were present as well, shouted out at one time and with one voice: ‘God save the King!’ he burst into tears of joy. For his exaltation of soul and the sense of the overwhelming honour which had been paid him compelled him to weep over his good fortune.

וכצוותו להעמיד את הספרים בסדר פנה אל האנשים בברכה ואמר: אנשים יראי אלוהים מן הצדק היה לחלוק בראשונה כבוד ל[ספרים] האלה אשר בגללם שלחתי לקרוא לכם ולהושיט לכם הימין אחרי־כן ועל־כן עשיתי ככה בתחילה:

He commanded them to put the rolls back in their places and then after saluting the men, said: ‘It was right, men of God, that I should first of all pay my reverence to the books for the sake of which I summoned you here and then, when I had done that, to extend the right-hand of friendship to you. It was for this reason that I did this first.

יום גדול הוא יום זה באתם אליי ושנה שנה יהיה מכובד כל ימי חיינו: ואף הוא חל ביום הניצחון לנו במלחמת הים על אנטיגונוס: ועל־כן אחפוץ לאכול אתכם היום את לחם הצהריים: הכול יהיה מוכן על פי מנהגיכם:

I have enacted that this day, on which you arrived, shall be kept as a great day and it will be celebrated annually throughout my life time. It happens also that it is the anniversary of my naval victory over Antigonus. Therefore I shall be glad to feast with you to-day.’ ‘Everything that you may have occasion to use’, he said, ‘shall be prepared (for you) in a befitting manner and for me also with you.’

וכאשר הביעו את שמחתם ציווה לתת להם את הדירות היפות ביותר הקרובות למצודה ולהכין את המשתה:

After they had expressed their delight, he gave orders that the best quarters near the citadel should be assigned to them, and that preparations should be made for the banquet.

וניקנור סוכן הראש קרא לדורותאוס הממונה עליהם [לשרתם] וציווהו להכין לכל אחד: כי כן הייתה הדת מאת המלך כאשר תראה אף כעת: כי לפי מנהגי הערים השונים אשר להן דיני משקאות ומאכלות ומשכבות משלהן יהיה מניין הממונים: ובבואם אל המלכים היו מכינים להם הכול לפי מנהגיהם שלא יהיו מרגישים כל דבר בלתי נעים ויבלו את הזמן בשמחה: וכן נעשה גם אלה:

And Nicanor summoned the lord high steward, Dorotheus, who was the special officer appointed to look after the Jews, and commanded him to make the necessary preparation for each one. For this arrangement had been made by the king and it is an arrangement which you see maintained to-day. For as many cities (as) have (special) customs in the matter of drinking, eating, and reclining, have special officers appointed to look after their requirements. And whenever they come to visit the kings, preparations are made in accordance with their own customs, in order that there may be no discomfort to disturb the enjoyment of their visit. The same precaution was taken in the case of the Jewish envoys.

ודורותאוס האיש הקשוב ביותר הפקד עליהם: הוא הכין כל אשר היה בידו מן הצורך לשם הקבלת פנים כזאת: את הסיבותיהם חלק לשני הסדרים כמצוות המלך: לחֶציָם אמר להסב לימינו ולנשארים מאחורי הסיבתו שלו מבלי לחסר דבר שיהיה לכבודם של האנשים:

Now Dorotheus who was the patron appointed to look after Jewish guests was a very conscientious man. All the stores which were under his control and set apart for the reception of such guests, he brought out for the feast. He arranged the seats in two rows in accordance with the king’s instructions. For he had ordered him to make half the men sit at his right hand and the rest behind him, in order that he might not withhold from them the highest possible honour.

וכהסיבם אמר לדורותאוס לעשות הכול כמנהגים שנוהגים כל הבאים אליו מיהודה: על־כן הרחיק [דורותאוס] את הכמרים הכרוזים ואת המקריבים ואת האחרים הנוהגים לשאת תפילה ואמר לאלישע זקן הכהנים מאשר באו איתנו לשאת תפילה: והוא קם ואמר כראוי:

When they had taken their seats he instructed Dorotheus to carry out everything in accordance with the customs which were in use amongst his Jewish guests. Therefore he dispensed with the services of the sacred heralds and the sacrificing priests and the others who were accustomed to offer the prayers, and called upon one of our number, Eleazar, the oldest of the Jewish priests, to offer prayer instead. And he rose up and made a remarkable prayer.

אל שדי ימלא לך המלך מכול הטוב אשר ברא ויתן לך ולאשתך ולבניך ולדבקים אליך כל שפע בימי חייך:

‘May Almighty God enrich you, O king with all the good things which He has made and may He grant you and your wife and your children and your comrades the continual possession of them as long as you live!’

וכאמרו את הדברים האלה נתעוררו [המסובים] במחיאת כפיים וקריאות שמחה ועונג לשעה ארוכה: ואחרי־כן פנו להתענג על שולחן אשר הוכן וכל המשרתים היו עושים כסדר שהתקין דורותאוס ובתוכם היו אך נערי המלך ומכובדיו:

At these words a loud and joyous applause broke out which lasted for a considerable time, and then they turned to the enjoyment of the banquet which had been prepared. All the arrangements for service at table were carried out in accordance with the injunction of Dorotheus. Among the attendants were the royal pages and others who held places of honour at the king’s court.

ובשעת ההפסקה לקח לו [המלך] מועד ושאל ליושב בהסיבה ראשונה והם היו מסודרים לפי שנותיהם איך יוכל לקיים את מלכותו עד סוף [ימיו] בלי הפסד:

Taking an opportunity afforded by a pause in the banquet the king asked the envoy who sat in the seat of honour (for they were arranged according to seniority), How he could keep his kingdom unimpaired to the end?

האיש חיכה מעט ואמר יותר מכל תשמר [את מלכותך] אם תהי מחקה תמיד מידת הרחמים שלאלוהים ותהי מאריך אף ותענוש את הראויים לכך ברחמים יתרים ממה שהם ראויים אז תרחיק[ם] מן הרע ותביא[ם] לידי תשובה:

After pondering for a moment he replied, ‘You could best establish its security if you were to imitate the unceasing benignity of God. For if you exhibit clemency and inflict mild punishments upon those who deserve them in accordance with their deserts, you will turn them from evil and lead them to repentance.’

בשבחו אותו שאל המלך לסמוך איך יתנהג בכל מעשה: והוא השיב אם ישמר צדק לכל ייטיב לעשות כל דבר וישים אל לבו כי כל מחשבה ידועה לאלהים: ובהחילך ביראת אלהים לא תאכזב בכל דבר:

The king praised the answer and then asked the next man, How he could do everything for the best in all his actions? And he replied, ‘If a man maintains a just bearing towards all, he will always act rightly on every occasion, remembering that every thought is known to God. If you take the fear of God as your starting-point, you will never miss the goal.

ואחרי הסכימו אף לזה בכל לבו שאל לאחר איך יוכל למצוא אוהבים החושבים כמוהו: והוא השיב אם יראו שאתה מרבה דאגה לטובת העם אשר תמשול בו: ואתה תעשה זאת אם תתבונן איך אלהים עושה טוב לבני האדם בתתו להם בריאות ופרנסה ושאר [צורכיהם] בעתם:

The king complimented this man, too, upon his answer and asked another, How he could have friends like-minded with himself? He replied, ‘If they see you studying the interests of the multitudes over whom you rule; you will do well to observe how God bestows his benefits on the human race, providing for them health and food and all other things in due season.’

כהביעו את הסכמתו לזה שאל לסמוך איך יוכל לקנות לו שם טוב בראיונותיו ובמשפטיו אף מאת בני האדם אשר לא השיגו את מבקשם: והוא אמר אם תהיה מדבר אל כולם בלשון שווה ועל החייבים לא תתגאה בדברים ולא תעשה איתם בכוח:

After expressing his agreement with the reply, the king asked the next guest, How in giving audiences and passing judgments he could gain the praise even of those who failed to win their suit? And he said, ‘If you are fair in speech to all alike and never act insolently nor tyrannically in your treatment of offenders.

ואתה תעשה כן אם תהיה מעיין בסדר הקבוע מאת האלוהים שהוא ממלא בקשות ההגונים ולשאינם משיגים את מבוקשם יגלה בחלומות או במעשים כי מבוקשם יביא הפסד: והוא נפרע מהם לא כרשעתם ולא כגודל כוחו כי אם יתנהג [איתם] ברחמי אלוהים:

And you will do this if you watch the method by which God acts. The petitions of the worthy are always fulfilled, while those who fail to obtain an answer to their prayers are informed by means of dreams or events of what was harmful in their requests and that God does not smite them according to their sins or the greatness of His strength, but acts with forbearance towards them.’

הרבה אף בשבחו של זה ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות בלתי מנוצח במלחמה: והוא אמר אם לא ישים בטחונו ברוב חילו או בכוחות צבאו כי אם יקרא לאלהים בכל עת שיצליח את דרכו ויכלכל כל מעשיו בצדק:

The king praised the man warmly for his answer and asked the next in order, How he could be invincible in military affairs? And he replied, ‘If he did not trust entirely to his multitudes or his warlike forces, but called upon God continually to bring his enterprises to a successful issue, while he himself discharged all his duties in the spirit of justice.’

ואחרי אשר הסכים אף לזה שאל לאחר איך יתנהג למען יהיה נורא על אויביו: והוא השיב אם בהשתמשו בנשק ובחיל רב ידע כי אלה לא יצלחו לימים רבים להשלים דבר מה: ואף אלהים מביא פחד בכל לב בדחותו את הדין ובהטילו אימה מפני כוחו:

Welcoming this answer, he asked another how he might become an object of dread to his enemies. And he replied, ‘If while maintaining a vast supply of arms and forces he remembered that these things were powerless to achieve a permanent and conclusive result. For even God instils fear into the minds of men by granting reprieves and making merely a display of the greatness of his power.’

ושיבח אף לזה ואמר לשלאחריו: מה היה יפה לו מכל בחיים: וההוא אמר הדעת כי אלהים הוא שליט בכל וכי במעשים היפים ביותר לא אנו מוציאים את מחשבותינו בהצלחה כי אם אלהים הוא המשלים את מעשי הכול והוא מדריכם בכוחו:

This man the king praised and then said to the next, What is the highest good in life? And he answered ‘To know that God is Lord of the Universe, and that in our finest achievements it is not we who attain success but God who by his power brings all things to fulfilment and leads us to the goal.’

השמיע כי גם זה יפה דיבר ושאל לאחר איך ישמר את כל אשר לו בשלמות ובסופו ינחילהו ככה לבניו: והוא אמר אם תהיה מתפלל תמיד אל האלהים שיהיו לך מחשבות טובות במעשיך: ואף את בניך תצווה שלא יתגאו לא בכבודם ולא בעושרם: כי האלוהים הוא הנותן בחסדו כל אלה ולא מעצמם תהיה להם עליה על כל:

The king exclaimed that the man had answered well and then asked the next How he could keep all his possessions intact and finally hand them down to his successors in the same condition? And he answered ‘By praying constantly to God that you may be inspired with high motives in all your undertakings and by warning your descendants not to be dazzled by fame or wealth, for it is God who bestows all these gifts and men never by themselves win the supremacy’.

אחרי אשר העיד על הדברים האלה שאלה לשלאחריו איך אפשר לשאת ביישוב הדעת את הבאות עליו: והוא אמר אם תניח לפני כן שהאלוהים עשה את כל בני האדם שיקחו חלק ברעות הגדולות ביותר כמו בטובות ואין אדם נשאר מחוץ לכל אלה: והאלוהים נותן אומץ הלב ואליו יש להתפלל על זאת:

The king expressed his agreement with the answer and enquired of the next guest, How he could bear with equanimity whatever befell him? And he said, ‘If you have a firm grasp of the thought that all men are appointed by God to share the greatest evil as well as the greatest good, since it is impossible for one who is a man to be exempt from these. But God, to whom we ought always to pray, inspires us with courage to endure.’

נמלא אהבה אף לזה ואמר שכולם יפה השיבו: אשאל עוד אחד ואחדל לעת עתה למען נעבור גם אל הדברים שבתענוג ונבלה את הזמן בנעימים: ובששת הימים הנשארים אלמד דבר מה אף מן הנשארים על פי הסדר:

Delighted with the man’s reply, the king said that all their answers had been good. ‘I will put a question to one other’, he added, ‘and then I will stop for the present: that we may turn our attention to the enjoyment of the feast and spend a pleasant time.’

אחרי־כן שאל לאחר מה היא תכלית הגבורה: והוא השיב אם חפץ הצדק ימלא בשעת סכנה כמו שעלה במחשבה תחילה: ואתה המלך החושב טוב ימלא לך הכול מאת האלוהים המושיע לך:

Thereupon he asked the man, What is the true aim of courage? And he answered, ‘If a right plan is carried out in the hour of danger in accordance with the original intention. For all things are accomplished by God to your advantage, O king, since your purpose is good.’

ואחרי אשר השמיעו כולם והביעו [הסכמתם] במחיאת כפיים אמר המלך לפילוסופים והם היו שם לא מעטים: אחשוב כי האנשים האלה מצטיינים במידות טובות והם מלאים בינה כי תכף ומיד נתנו תשובות יפות לשאלות האלה וכולם פתחו דבריהם באלהים:

When all had signified by their applause their agreement with the answer, the king said to the philosophers (for not a few of them were present), ‘It is my opinion that these men excel in virtue and possess extraordinary knowledge, since on the spur of the moment they have given fitting answers to these questions which I have put to them, and have all made God the starting-point of their words.’

ומידמוס מאירטריה הפילוסוף אמר כן דיברת המלך: אחרי אשר הכול נהוג בהשגחה והאדם נחשב בצדק ליציר אלהים הלוא יוצא מזה כי כל כוח הדבר ויפיו מאלוהים מוצאם:

And Menedemus, the philosopher of Eretria, said, ‘True, O King – for since the universe is managed by providence and since we rightly perceive that man is the creation of God, it follows that all power and beauty of speech proceed from God.’

המלך הסכים לכל הדברים האלה השיחה נגמרה והמסובים פנו אל השמחה ועם בוא הערב נגמר המשתה:

When the king had nodded his assent to this sentiment, the speaking ceased and they proceeded to enjoy themselves. When evening came on, the banquet ended.

ביום מחר שבו אל מקומותיהם כס

דרם והסעודה נמשכה: וכראות המלך שעת הכושר לשאול את האנשים התחיל שואל את [המסובים] מאחרי המשיבים ביום הקודם:

On the following day they sat down to table again and continued the banquet according to the same arrangements. When the king thought that a fitting opportunity had arrived to put inquiries to his guests, he proceeded to ask further questions of the men who sat next in order to those who had given answers on the previous day.

פתח בשיחה עם האחד עשר כי ביום הקודם נשאלו עשרה:

He began to open the conversation with the eleventh man, for there were ten who had been asked questions on the former occasion.

ובהיות הדממה שאל איך יוכל להישאר עשיר: והנשאל חיכה קצת ואמר אם לא יעשה כל דבר בלתי הגון מצד השלטון ומצד אי־התאפקות ולא יבזבז ממון לדברי ריק והבל ואת הנכנעים יביא לידי אהבה אליו במעשה הטוב: והאלוהים הוא בעל הטובות לכל ואחריו צריכים ללכת:

When silence was established, he asked How he could continue to be rich? After a brief reflection, the man who had been asked the question replied If he did nothing unworthy of his position, never acted licentiously, never lavished expense on empty and vain pursuits, but by acts of benevolence made all his subjects well disposed towards himself. For it is God who is the author of all good things and Him man must needs obey.’

שבחהו המלך ושאל לאחר איך יוכל לקיים את האמת תמיד: לזאת השיב בדעתו כי השקר מביא חרפה גדולה על כל האנשים ויותר מכול על המלכים כי אחרי אשר ביכולתם לעשות את חפצם למה להם לשקר: ועליך המלך לתפוש מראש כי האלוהים אוהב אמת:

The king bestowed praise upon him and then asked another How he could maintain the truth? In reply to the question he said, ‘By recognizing that a lie brings great disgrace upon all men, and more especially upon kings. For since they have the power to do whatever they wish, why should they resort to lies? In addition to this you must always remember, O King, that God is a lover of the truth.’

וכשהסכים בכל לבו אף לזה נתן עיניו ב[אחֵר] ואמר: מה היא תורת החכמה: ואחר השיב כמו שלא תרצה לגופך שיהי לוקח חלק ברעות כי אם בכל הטובות בלבד כן תעשה לנכנעים לך ולחוטאים ולטובים ולישרים תהי מעניש במידת הרחמים כי אלוהים גם הוא מנהיג את כל בני האדם במידת הרחמים:

The king received the answer with great delight and looking at another said, ‘What is the teaching of wisdom?’ And the other replied, ‘As you wish that no evil should befall you, but to be a partaker of all good things, so you should act on the same principle towards your subjects and offenders, and you should mildly admonish the noble and good. For God draws all men to himself by his benignity.’

שבחהו ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות אוהב אדם: והוא אמר: בהתבוננך כי בזמן רב ומתוך ייסורים קשים מתפתח ונולד המין האנושי: ועל־כן בהכירך שחייהם של בני האדם בצער ומרורות הם עוברים [תדע כי] אין להעניש בקלות דעת ואין לעשות עינויים: ואם תהי מהרהר בכל עניין תהי נוטה לרחמים כי אלוהים גם הוא רחום:

The king praised him and asked the next in order How he could be the friend of men? And he replied, ‘By observing that the human race increases and is born with much trouble and great suffering: wherefore you must not lightly punish or inflict torments upon them, since you know that the life of men is made up of pains and penalties. For if you understood everything you would be filled with pity, for God also is pitiful.’

הסכים לדבריו ושאל לשלאחריו איזוהי דרך המלכות הנחוצה מכול: והוא אמר להיות שונא בצע בנפשו ולמשול בגופו בימי החיים ולתת הייתרון לצדק ולקנות לעצמו אוהבים מבעלי מידה זו והן אלוהים אוהב צדק:

The king received the answer with approbation and inquired of the next ‘What is the most essential qualification for ruling? ‘ ‘To keep oneself’, he answered, ‘free from bribery and to practice sobriety during the greater part of one’s life, to honour righteousness above all things, and to make friends of men of this type. For God, too, is a lover of justice.’

וכהביעו הסכמתו אף לזה שאל לאחר מה תכונתה של יראת שמים: והוא אמר להכיר כי האלוהים הוא תמיד פועל הכול ויודע וכל אדם עושה עוולה או פועל רעה לא ייסתר [מפניו]. כאלוהים העושה טוב לכל העולם ככה אף אתה בחקותך [את מעשיו] תהיה תמים:

Having signified his approval, the king said to another ‘What is the true mark of piety?’ And he replied, ‘To perceive that God constantly works in the Universe and knows all things, and no man who acts unjustly and works wickedness can escape His notice. As God is the benefactor of the whole world, so you, too, must imitate Him and be void of offence.’

השמיע את הסכמתו לזה ושאל לאחר מהי מידת המלכות: והוא אמר למשול יפה בנפשו ולבלתי שאוף מתוך הגררות אחר עושר וכבוד למיותר ולמגונה [- – -] אחרי התבוננך היטב: כי הכול לך וכמוהו כאין: והאלוהים אין לו צורך במאומה והוא סלח לכל ואף אתה הלא תהרהר כבן אדם ואל תשאף לרבות כי אם לאשר תצטרך למלכות:

The king signified his agreement and said to another ‘What is the essence of kingship?’ And he replied, ‘To rule oneself well and not to be led astray by wealth or fame to immoderate or unseemly desires, this is the true way of ruling if you reason the matter well out. For all that you really need is yours, and God is free from need and benignant withal. Let your thoughts be such as become a man, and desire not many things but only such as are necessary for ruling.’

מיהר לשבחו ושאל לאחר איך יוכל לכוון את המחשבה לדברים היפים ביותר: והוא השיב אם בכל דבר ישווה תמיד נגדו הצדק ויחשוב כי העוולה היא העדר החיים: כי אלוהים אף הוא יבטיח תמיד לצדיקים את הטובות הגדולות על הכול:

The king praised him and asked another man How his deliberations might be for the best? and he replied, ‘If he constantly set justice before him in everything and thought that injustice was equivalent to deprivation of life. For God always promises the highest blessings to the just.’

שיבח אותו ושאל לשלאחריו איך [יוכל] להיות בלתי נרגז בשינה: דבר קשה-המענה שאלת: כי אין בכוחנו למשול בנפשנו בעניינים [המתרחשים] בשינה ואנו נמצאים ברשות חוש אין הגיון בו:

Having praised him, the king asked the next How he could be free from disturbing thoughts in his sleep? And he replied, ‘You have asked me a question which is very difficult to answer, for we cannot bring our true selves into play during the hours of sleep, but are held fast in these by imaginations that cannot be controlled by reason.

חשים אנו בנפשנו את הרשמים העוברים לפנינו [בשינה] כמו נראים: ואנו משתבשים וחושבים כי אנו שטים בים ובאניה או פורחים ועוברים למקומות אחרים ועוד דברים כאלה: ומי יחשוב שאין אלה במציאות:

For our souls possess the feeling that they actually see the things that enter into our consciousness during sleep. But we make a mistake if we suppose that we are actually sailing on the sea in boats or flying through the air or travelling to other regions or anything else of the kind. And yet we actually do imagine such things to be taking place.

ובכל זאת עד כמה שכוח השגתי מגיע אחשוב ככה: מכל פנים עליך המלך לכוון את דבריך ואת מעשיך למידת החסידות עד אשר תכיר כי בשמרך את המידות הטובות לא תתנהג בחסד נגד ההגיון ולא תבטל הצדק בהשתמשך בכוח:

So far as it is possible for me to decide, I have reached the following conclusion. You must in every possible way, O King, govern your words and actions by the rule of piety that you may have the consciousness that you are maintaining virtue and that you never choose to gratify yourself at the expense of reason and never by abusing your power do despite to righteousness.

כי המעשים שכל אדם עוסק בהם בהקיץ על רוב מחשבתו פונה אליהם אף בשינה: ואדם שכל מחשבתו ומעשהו פונים אל היפה ביותר אשריהו גם בהקיץ גם בשנה: ועל־כן אתה תמיד בשלווה:

For the mind mostly busies itself in sleep with the same things with which it occupies itself when awake. And he who has all his thoughts and actions set towards the noblest ends establishes himself in righteousness both when he is awake and when he is asleep. Wherefore you must be steadfast in the constant discipline of self.’

אחרי הללו אף לזה אמר לאחר: מאשר אתה העשירי למתן תשובה על־כן תשיב ונסב לסעודה ושאל אותו: איך [לנהוג] לבלתי עשות דבר בלתי הגון לעצמנו:

The king bestowed praise on the man and said to another, ‘since you are the tenth to answer, when you have spoken, we will devote ourselves to the banquet.’ And then he put the question, How can I avoid doing anything unworthy of myself?

והוא השיב לעולם תהי משגיח על כבודך ומעלתך עד שתהי מדבר וחושב במידה ראויה לזה בדעתך כי כל אשר תמשול בהם חושבים עליך ומדברים בך:

And he replied, ‘Look always to your own fame and your own supreme position, that you may speak and think only such things as are consistent therewith, knowing that all your subjects think and talk about you.

ועליך להיראות לא גרוע מן השחקנים: והם בתארם לעצמם את הפרצוף שעליהם לשחק יעשו כל הראוי לשם זה: ואתה הן לא בפרצוף תשחק כי אם מלוך תמלוך באמת כי האלוהים נתן לך השלטון הראוי למידותיך:

For you must not appear to be worse than the actors, who study carefully the role, which it is necessary for them to play, and shape all their actions in accordance with it. You are not acting a part, but are really a king, since God has bestowed upon you a royal authority in keeping with your character.’

כאשר נגמרה השיחה איתם התחילו לעשוק בהכנות לסעודה הבאה ואחרי מחוא המלך כף בחיבה שעה ארוכה קראו לאנשים לסעוד:

When the king had applauded loud and long in the most gracious way, the guests were urged to seek repose. So when the conversation ceased, they devoted themselves to the next course of the feast.

למחר היה כסדר ההוא: וכראות המלך שעת הכושר לשאול את האנשים דבר מה שאל את הראשון מן הנשארים בסדר איזהו השלטון הטוב מכל:

On the following day, the same arrangement was observed, and when the king found an opportunity of putting questions to the men, he questioned the first of those who had been left over for the next interrogation, What is the highest form of government?

והוא אמר לשלוט בנפשו ולא להיגרר אחר החושים:

And he replied, ‘To rule oneself and not to be carried away by impulses. For all men possess a certain natural bent of mind.

כי לכל בני האדם יש תכונה שרוחם מושכם לדבר מה: לרוב בני האדם נראה טבעי לנטות אחרי המאכל והמשקה והתענוגים ולמלכים לכבוש ארצות לפי רוב כבודם: אבל בכל יפה המידה: ואת אשר נתן אלוהים אותו תיקח ותשמור ולבלתי מושג אל תתאו:

It is probable that most men have an inclination towards food and drink and pleasure, and kings a bent towards the acquisition of territory and great renown. But it is good that there should be moderation in all things. What God gives, that you must take and keep, but never yearn for things that are beyond your reach.’

רצה את הדברים האלה ושאל לסמוך איך יוכל להיות נקי מקנאה: והוא החשה מעט ויאמר קודם כל אם תחשוב כי האלוהים הוא הנותן לכל המלכים כבוד ועושר מופלג ואין איש מולך בכוח עצמו: כולם רוצים להשיג את הכבוד ההוא ואין בכוחם כי הוא מתת אלוהים:

Pleased with these words, the king asked the next How he could be free from envy? And he after a brief pause replied, ‘If you consider first of all that it is God who bestows on all kings glory and great wealth and no one is king by his own power. All men wish to share this glory but cannot, since it is the gift of God.’

ואחרי הללו את האיש שעה ארוכה שאל לאחר איך יוכל לבוז לאויבים: והוא אמר אם תהי הוגה רצון לכל אדם ומשיג אהבה לא תהיה ירא מכל אדם: ולהיות נעים לכל ולקבל מאת האלוהים מתנה יפה זו הוא הטוב מכל:

The king praised the man in a long speech and then asked another How he could despise his enemies? And he replied, ‘If you show kindness to all men and win their friendship, you need fear no one. To be popular with all men is the best of good gifts to receive from God.’

הסכים לדברים האלה וביקש מן הסמוך להשיבו ושאלהו איך יוכל להישאר בשמו הטוב: והוא השיב אם תהי חולק מרצונך וחסדיך לאחרים ותהי גדול נפש לא יחסר שם כבודך: ולמען תהיינה לך אותן המידות לעולם עליך לקרוא תמיד אל האלוהים:

Having praised this answer the king ordered the next man to reply to the question, How he could maintain his great renown? and he replied that ‘If you are generous and large-hearted in bestowing kindness and acts of grace upon others, you will never lose your renown, but if you wish the aforesaid graces to continue yours, you must call upon God continually.’

ברך את זה ושאל לאחר כנגד מי על [אדם] להיות נדיב: והוא אמר כולם חושבים כי צריכים להיות ככה כנגד כל אדם הרוחש אהבה אלינו: ואני אחשוב כי נדיבת חסד חייבים אנו להראות למתנגדנו למען נדריכם בזה אל החובה ואל המועיל לנפשנו: וחייב אדם להתחנן אל האלוהים שתימלא זאת כי הוא המושל במחשבת כל בני האדם:

The king expressed his approval and asked the next, To whom ought a man to show liberality? And he replied, ‘All men acknowledge that we ought to show liberality to those who are well disposed towards us, but I think that we ought to show the same keen spirit of generosity to those who are opposed to us that by this means we may win them over to the right and to what is advantageous to ourselves. But we must pray to God that this may be accomplished, for he rules the minds of all men.’

הביע את הסכמתו לדברים האלה ואמר לשישי להשמיע את תשובתו לשאלה למי חייבים להראות רצון: והוא השיב להורים לעולם כי אף אלוהים נתן את המצווה הגדולה ביותר של כיבוד הורים: ובמעלה שניה יחשוב את רחשי האוהבים ואמר כי האוהב דומה לנפשו: ואתה יפה תעשה בהעמידך את כל בני האדם ברחשי אהבה אליך:

Having expressed his agreement with the answer, the king asked the sixth to reply to the question, To whom ought we to exhibit gratitude? And he replied, ‘To our parents continually, for God has given us a most important commandment with regard to the honour due to parents. In the next place He reckons the attitude of friend towards friend for He speaks of “a friend which is as thine own soul”. You do well in trying to bring all men into friendship with yourself.’

הביע שמחתו אף לזה ושאל לשכנו מה ישווה ליופי: והוא אמר החסידות כי היא מין יופי ממעלה ראשונה וכוחה היא האהבה והיא מתת אלוהים: ואותה קנית אתה ובה יש לך כל טוב:

The king spoke kindly to him and then asked the next, What is it that resembles beauty in value? And he said, ‘Piety, for it is the pre-eminent form of beauty, and its power lies in love, which is the gift of God. This you have already acquired and with it all the blessings of life.’

אחרי אשר מחא כף בחיבה יתרה שאל לאחר איך יוכל לשוב אחר כשלון ולהגיע לכבוד אשר היה לו לפני כן: והוא אמר אתה לא תיכשל כי זרעת בכל מקום חסדים המצמיחים רצון והוא יגבר על הנשק הגדול ביותר וימציא את הבטחון הגדול ביותר:

The king in the most gracious way applauded the answer and asked another How, if he were to fail, he could regain his reputation again in the same degree? And he said, ‘It is not possible for you to fail, for you have sown in all men the seeds of gratitude which produce a harvest of goodwill, and this is mightier than the strongest weapons and guarantees the greatest security.

ואם יש נכשלים עליהם להמנע מעשות את הדברים שהביאו כשלון ולעשות צדק ולקנות אהבה: ומתת אלוהים היא להיות עושה טוב ולא את ההפך:

But if any man does fail, he must never again do those things which caused his failure, but he must form friendships and act justly. For it is the gift of God to be able to do good actions and not the contrary.’

רצה את הדברים האלה ושאל לאחר איך אפשר להיות בלי עצב: והוא השיב אם לא ירע לאיש ויועיל לכול בלכתו אחרי הצדק אשר פריו הוא חוסר עצב:

Delighted with these words, the king asked another How he could be free from grief? And he replied, ‘If he never injured any one, but did good to everybody and followed the pathway of righteousness, for its fruits bring freedom from grief.

וחייבים אנו להתפלל אל האלוהים כי לא יביא עלינו רעת פתאום נגד רצוננו והם מוות ומחלות וייסורים וכל כמוהם: ואתה הירא את האלוהים לא יבואך אף אחד מאלה:

But we must pray to God that unexpected evils such as death or disease or pain or anything of this kind may not come upon us and injure us. But since you are devoted to piety, no such misfortune will ever come upon you.’

אחרי אשר הרבה להלל אף לזה שאל לעשירי איזהו הכבוד הגדול ביותר: והוא אמר לכבד את האלוהים ולא במתנות ולא בקרבנות כי אם בטוהר הנפש ובקדושת המחשבה כי הכול נעשה ונסדר בידי האלוהים כרצונו: ואתה לעולם יש לך מחשבה כזאת והיא נראה לכול מאשר עשית ואשר תעשה:

The king bestowed great praise upon him and asked the tenth, What is the highest form of glory? And he said, ‘To honour God, and this is done not with gifts and sacrifices but with purity of soul and holy conviction, since all things are fashioned and governed by God in accordance with His will. Of this purpose you are in constant possession as all men can see from your achievements in the past and in the present.’

ברך המלך לכולם בקול גדול ושיבח וכל הנמצאים שם התחברו אליו ובפרט הפילוסופים כי הלא הם היו עולים עליהם הרבה במידות החיים ובהגיון בהיותם פותחים [דבריהם] באלוהים:

With loud voice the king greeted them all and spoke kindly to them, and all those who were present expressed their approval, especially the philosophers. For they were far superior to them [i.e. the philosophers] both in conduct and in argument, since they always made God their starting point.

אחרי־כן התחיל המלך מכבדם באהבה ושתה לחייהם:
ביום הבא היה המשתה כסדר ההוא: ובהיות שעת הכושר היה המלך שואל את הסמוכים ל[זקנים] שהשיבו לפני כן: שאל את הראשון אם הבינה היא דבר הנלמד: והוא אמר הנשמה נעשתה בכוח אלוה למען תהי תופשת כל יפה וסרה מן ההפך:

After this the king to show his good feeling proceeded to drink the health of his guests. On the following day the same arrangements were made for the banquet, and the king, as soon as an opportunity occurred, began to put questions to the men who sat next to those who had already responded, and he said to the first ‘Is wisdom capable of being taught?’ And he said, ‘The soul is so constituted that it is able by the divine power to receive all the good and reject the contrary.’

הסכים ושאל את הסמוך: ומה מסייע לבריאות יותר מכול: והוא אמר מידת ההסתפקות ואותה אין להשיג בלתי אם אלוהים מסגל לזה את השכל:

The king expressed approval and asked the next man, What is it that is most beneficial to health? And he said, ‘Temperance, and it is not possible to acquire this unless God create a disposition towards it.’

שמח לזה ושאל לאחר איך צריך לתת להורים תודה כראוי: והוא אמר לא להעציבם בכל דבר ומידה זו אינה אם אלוהים לא ידריך את המחשבה אל היפה ביותר:

The king spoke kindly to the man and said to another, ‘How can a man worthily pay the debt of gratitude to his parents?’ And he said, ‘By never causing them pain, and this is not possible unless God dispose the mind to the pursuit of the noblest ends.’

אחרי אשר הסכים לזה שאל לסמוך איך אפשר להיות אוהב להקשיב: והוא אמר לחשוב שמועיל לדעת הכול למען תוכל במקרים הבאים עליך להעמיד כנגדם [דבר] שתבחר מתוך הדברים השונים ששמעת: ובהנהגת יד אלוהים תוכל לפעול נגד מקרי הזמן כי תוצאות המעשים הן מאיתו:

The king expressed agreement and asked the next How he could become an eager listener? And he said, ‘By remembering that all knowledge is useful, because it enables you by the help of God in a time of emergency to select some of the things which you have learned and apply them to the crisis which confronts you. And so the efforts of men are fulfilled by the assistance of God.’

שיבח גם את זה ושאל לאחר איך ל[נהוג] שלא לעשות דבר נגד החוק: ועל זאת אמר בהכירך שהאלוהים נתן למחוקקים רעיונות להצלת חייהם של בני האדם תלך אחריהם:

The king praised him and asked the next How he could avoid doing anything contrary to law? And he said, ‘If you recognize that it is God who has put the thoughts into the hearts of the lawgivers that the lives of men might be preserved, you will follow them.’

הסכים לו ושאל לאחר מה תועלת בקרבת משפחה: והוא השיב אם בשעת צרה [של קרובים] נחשוב עצמנו נזקים וסובלים כמוהם אז יראה עד כמה חזקה קרבת המשפחה:

The king acknowledged the man’s answer and said to another, ‘What is the advantage of kinship?’ And he replied, ‘If we consider that we ourselves are afflicted by the misfortunes which fall upon our relatives and if their sufferings become our own – then the strength of kinship is apparent at once,

והנוהגים כן יצא להם אף כבוד ותועלת כי ההשתתפות מרצון מאליה היא נעשה [קשר] לא ינתק לכולם: ובימי טובה אין לבקש מן הקרובים דבר כי אם יהיה מתפלל אל אלוהים שייטיב להם בכול:

for it is only when such feeling is shown that we shall win honour and esteem in their eyes. For help, when it is linked with kindliness, is of itself a bond which is altogether indissoluble. And in the day of their prosperity we must not crave their possessions, but must pray God to bestow all manner of good upon them.’

אחרי אשר שיבח את זה כמו את ההם שאל לאחר איך נעשה אי פחד: והוא אמר כשההכרה מעידה שלא נעשה כל רע והאלוהים מדריך לרצות הטוב בכול:

And having accorded to him the same praise as to the rest, the king asked another How he could attain freedom from fear? And he said, ‘When the mind is conscious that it has wrought no evil, and when God directs it to all noble counsels.’

הביע בקול את הסכמתו לזה ושאל לאחר מה לעשות כי יהיה לו ההגיון הישר: והוא אמר אם יהיה מתבונן תמיד באסונותיהם של בני האדם וידע כי האלוהים ייקח את האושר [מאלה] ואת האחרים יברך ויביאם אל הכבוד:

The king expressed his approval and asked another How he could always maintain a right judgement? And he replied, ‘If he constantly set before his eyes the misfortunes which befall men and recognized that it is God who takes away prosperity from some and brings others to great honour and glory.’

שיבח יפה אף לזה ואמר לסמוך להשיב איך [ינהג] שלא יטה אל קלות דעת ותענוגים: והוא אמר בשימו לב כי הוא שליט על ממלכה גדולה ומנהיג של עם רב כי לעולם עליו לדאוג להם ואין לו צורך לחשוב על כל ענין אחר: וחייב הוא להתפלל אל האלוהים כי לא ישאיר כל חובה בלתי עשויה:

The king gave a kindly reception to the man and asked the next to answer the question How he could avoid a life of ease and pleasure? And he replied, ‘If he continually remembered that he was the ruler of a great empire and the lord of vast multitudes, and that his mind ought not to be occupied with other things, but he ought always to be considering how he could best promote their welfare. He must pray, too, to God that no duty might be neglected.’

שיבח אף לזה ושאל לעשירי איך יוכל להכיר את העושים איתו במרמה: ועל זאת השיב אם ישגיח היטב על אצילות הנהגתם של האנשים הקרובים ועל נדיבותם בשעה של הקבלת פנים ובהתייעצות ובשאר הפגישות איתו ויראה שלא יצאו מן המידה הדרושה בברכות אהבה ושאר פרטים שבהנהגתם:

Having bestowed praise upon him, the king asked the tenth How he could recognize those who were dealing treacherously with him? And he replied to the question, ‘If he observed whether the bearing of those about him was natural and whether they maintained the proper rule of precedence at receptions and councils, and in their general intercourse, never going beyond the bounds of propriety in congratulations or in other matters of deportment.

והאלוהים ידריך את נפשך המלך אל היפה ביותר:
מחא המלך כף ושיבח את כל אחד בשמו וככה עשו אף שאר הנמצאים ואחרי־כן עברו אל השיר ואל השמחה:

But God will incline your mind, O King, to all that is noble.’ When the king had expressed his loud approval and praised them all individually (amid the plaudits of all who were present), they turned to the enjoyment of the feast.

וביום הבא בראותו שעת הכושר שאל לסמוך מה היא ההזנחה הגדולה ביותר: ולזה השיב אם אדם לא ידאג לבנים ולא ישתמש בכל כוחו לחנכם: ולעולם נתפלל אל האלוהים לא ככה בעד נפשנו כמו בעד צאצאינו כי יהיה להם כל טוב : אבל הרצון שהילדים יהיו פקחים ימלא בכוח אלוהים:

And on the next day, when the opportunity offered, the king asked the next man, What is the grossest form of neglect? And he replied, ‘If a man does not care for his children and devote every effort to their education. For w always pray to God not so much for ourselves as for our children that every blessing may be theirs. Our desire that our children may possess self-control is only realized by the power of God.’

באמרו כי כהוגן דיבר שאל לאחר איך יוכל [אדם] להיות אוהב את ארץ המולדת: והוא אמר בהניחו כי טוב לחיות ולמות בארצו: החיים בארץ נכריה מביאים לעניים בוז ולעשירים חרפה כאילו גורשו [מארץ מולדתם] בגלל מעשיהם הרעים: [ואתה] אם תיטיב לכול כמעשיך תמיד והאלוהים יוחנך מידת החסד לכל תראה את אהבתך לארץ המולדת:

The king said that he had spoken well and then asked another How he could be patriotic? ‘By keeping before your mind,’ he replied, the thought that it is good to live and die in one’s own country. Residence abroad brings contempt upon the poor and shame upon the rich as though they had been banished for a crime. If you bestow benefits upon all, as you continually do, God will give you favour with all and you will be accounted patriotic.’

אחרי אשר שמע את זה שאל לסמוך איך יוכל לחיות בשלום עם אשתו: והוא אמר [בהכירו] כי הנשים הן עזות והם הומיות לדברי חפצן ומוכשרות להפך פתאום אל דעה משובשת והן חלשות בטבען חייב אדם להתהלך איתן בחכמה ולבלתי עשה נגדן את אשר יביא לידי קטטה:

After listening to this man, the king asked the next in order How he could live amicably with his wife? And he answered, ‘By recognizing that womankind are by nature headstrong and energetic in the pursuit of their own desires, and subject to sudden changes of opinion through fallacious reasoning, and their nature is essentially weak. It is necessary to deal wisely with them and not to provoke strife.

הלא החיים הולכים ישר כשהמנהיג יודע את התכלית אשר אליה עליו לעשות את דרכו: ובתפילה לאלהים מתנהגים החיים כהוגן בכל העניינים:

For the successful conduct of life the steersman must know the goal toward which he ought to direct his course. It is only by calling upon the help of God that men can steer a true course of life at all times.’

וכאשר הסכים לזה שאל לסמוך איך יוכל להנקות מטעות: והוא אמר אם תהיה עושה הכול ביישוב הדעת ולא תהיה מקשיב לדברי רכיל כי אם בעצמך תבחן את אשר נאמר ובעצמך תשפוט על הבקשות שהובאו לפניך ותוציא כל עניין לאור משפטך תנקה מטעות המלך: ולהבין כל זה וללכת בדרך זו הוא מעשה כוח אלוהים:

The king expressed his agreement and asked the next How he could be free from error? And he replied, ‘If you always act with deliberation and never give credence to slanders, but prove for yourself the things that are said to you and decide by your own judgement the requests which are made to you and carry out everything in the light of your judgement, you will be free from error, O King. But the knowledge and practice of these things is the work of the Divine power.’

שמח לדברים האלה ושאל לאחר איך אפשר להמנע מכעס: לזה אמר בהכירו כי לו השלטון על הכול ואם יחרה אפו יביא מוות וללא תועלת ואכזריות יהיה אם יטול את החיים מרבים מפני שהוא אדון:

Delighted with these words, the king asked another How he could be free from wrath? And he said in reply to the question, ‘If he recognized that he had power over all even to inflict death upon them, if he gave way to wrath, and that it would be useless and pitiful if he, just because he was lord, deprived many of life.

אם כולם נכנעים לפניו ואין איש מתנגד לו למה יכעס על אדם: וצריך לדעת כי אלוהים מנהיג את כל העולם ברחמים ובלי כל כעס ובמידתו עליך ללכת המלך:

What need was there for wrath, when all men were in subjection and no one was hostile to him? It is necessary to recognize that God rules the whole world in the spirit of kindness and without wrath at all, and you,’ said he, ‘O king, must of necessity copy His example.

אמר כי יפה השיב ושאל לשלאחריו מה היא עצה טובה והוא השיב לעשות הכול יפה ביישוב הדעת ולהשוות בגמר הדעת אף את הנזק הכרוך לעניין בדבר שכנגד למען נעשה החלטה טובה לאחר שיקול הדעת ונקיים אחרי־כן את הנחתנו: והטוב מכל הוא כי כל עצה תקויים בכוח אלוהים באשר אתה מתנהג בחסידות:

The king said that he had answered well and then inquired of the next man, What is good counsel? ‘To act well at all times and with due reflection,’ he explained, ‘comparing what is advantageous to our own policy with the injurious effects that would result from the adoption of the opposite view, in order that by weighing every point we may be well advised and our purpose may be accomplished. And most important of all, by the power of God every plan of yours will find fulfilment because you practice piety.’

וכאשר אמר כי גם זה כהוגן דיבר שאל לאחר מה היא פילוסופיה: והוא השיב להתישב יפה בכל מקרה שיהיה ולבלתי הגרר אחר יצר הלב כי אם לחשוב על ההפסד הבא מן התאוות ולעשות דבר בעתו במידה ולמען תפוש הבנת העניינים האלה עלינו להתפלל אל האלוהים:

The king said that this man had answered well, and asked another What is philosophy? And he explained, ‘To deliberate well in reference to any question that emerges and never to be carried away by impulses, but to ponder over the injuries that result from the passions, and to act rightly as the circumstances demand, practicing moderation. But we must pray to God to instil into our mind a regard for these things.’

אחרי אשר הראה פנים של הסכמה אף לזה שאל לאחר איך יוכל להגיע לידי קיבול בפנים יפות בארץ נכריה: אמר להיות שווה לכל ולהתראות יותר שפל מאשר גבוה בעיני האנשים אשר אתה מתגורר אצלם: ואף האלוהים משפטו לקבל בלי הבדל את העניו ואף בני האדם נוהגים באהבת חסד אל הנכנעים:

The king signified his consent and asked another How he could meet with recognition when traveling abroad? ‘By being fair to all men,’ he replied, ‘and by appearing to be inferior rather than superior to those amongst whom he was traveling. For it is a recognized principle that God by His very nature accepts the humble. And the human race loves those who are willing to be in subjection to them.’

אחרי אשר העיד על כנות הדברים האלה שאל לאחר איך לבנות למען יהיה הבניין קיים אף אחרי־כן: על זה אמר אם יעשה גדולות ונשגבות אשר הרואים אותן ישמרו עליהם לרוב יפיין: ואף לאחד מן הפועלים לא ישלח [בלי שכר] ואת האחרים לא יאלץ לעבודה נחוצה בלי שכר:

Having expressed his approval at this reply, the king asked another How he could build in such a way that his structures would endure after him? And he replied to the question, ‘If his creations were on a great and noble scale, so that the beholders would spare them for their beauty, and if he never dismissed any of those who wrought such works and never compelled others to minister to his needs without wages.

וכאשר תהיה מעיין איך האלוהים ידאג למין האנושי וירבה את בריאותם וחוזק חושיהם ושאר דברים תהיה אף אתה פועל ככה ותשלם את השכר המגיע בעד עבודה קשה: והנעשה בצדק הוא יתקיים:

For observing how God provides for the human race, granting them health and mental capacity and all other gifts, he himself should follow His example by rendering to men a recompense for their arduous toil. For it is the deeds that are wrought in righteousness that abide continually.’

אמר כי גם זה יפה דיבר ושאל לעשירי מה פרי החכמה: והוא אמר להכיר בעצמו כי לא עשה רע וכי התנהג בחייו במידת האמת:

The king said that this man, too, had answered well and asked the tenth, What is the fruit of wisdom? And he replied, ‘That a man should be conscious in himself that he has wrought no evil and that he should live his life in the truth,

ומזה תבוא לך המלך הגדול ביותר השמחה הגדולה ביותר ושלוות הנפש ותקוות יפות לאלהים לך המחזיק את השלטון בחסידות:
אחרי אשר שמעו את הדברים האלה צהלו כולם במחיאת כפיים לרוב: אחרי־כן החל המלך מלא שמחה לשתות לחיים::

since it is from these, O mighty King, that the greatest joy and steadfastness of soul and strong faith in God accrue to you if you rule your realm in piety.’ And when they heard the answer they all shouted with loud acclaim, and afterwards the king in the fullness of his joy began to drink their healths.

ביום הבא היה סדר המשתה כמו ביום אתמול: וכאשר הגיעה השעה התחיל המלך שואל לנשארים:

And on the next day the banquet followed the same course as on previous occasions, and when the opportunity presented itself the king proceeded to put questions to the remaining guests, and he said to the first, ‘How can a man keep himself from pride?’

אמר לראשון מה יעשה אדם ולא יפנה אל גאות: והוא השיב ישמור על מידת השיווי ובכל מקרה יחשוב על עצמו אשר הוא אדם ומושל בבני אדם האלוהים משפיל גאים ומגביה שפלים וענווים:

And he replied, ‘If he maintains equality and remembers on all occasions that he is a man ruling over men. And God brings the proud to nought, and exalts the meek and humble.’

כאשר הלל לזה שאל לסמוך מי הם היועצים שצריך להיוועץ בהם: אמר במנוסים בעניינים הרבה ואשר ליבם תמים איתו ואשר תכונה להם כתכונתו: ואלוהים נגלה לאשר הוא ראוי לזה:

The king spoke kindly to him and asked the next, Whom ought a man to select as his counsellors? and he replied, ‘ Those who have been tested in many affairs and maintain unmingled goodwill towards him and partake of his own disposition. And God manifests Himself to those who are worthy that these ends may be attained.’

אחרי אשר שיבח לזה שאל לאחר מה הוא הקנין הדרוש ביותר למלך: והשיב אהבה וחיבה מאת הנכנעים כי בזה נעשה קשר לאהבת נפש חזקה והאלוהים יעשה כי הרצון הזה יושלם:

The king praised him and asked another, What is the most necessary possession for a king? ‘The friendship and love of his subjects,’ he replied, ‘for it is through this that the bond of goodwill is rendered indissoluble. And it is God who ensures that this may come to pass in accordance with your wish.’

כאשר שיבח לזה שאל לאחר מה תכלית הדיבור: וההוא אמר להוכיח למתנגד את הדעות הנפסדות בסדר נכון: בדרך זה תמשוך את המקשיב לא בהתנגדות [לדבריו] כי אם בהשמיעך שבחים עד אשר תביאהו לידי הכרה: וכשרון ההוכחה מושג בעזרת אלוהים:

The king praised him and inquired of another, What is the goal of speech? And he replied, ‘To convince your opponent by showing him his mistakes in a well-ordered array of arguments. For in this way you will win your hearer, not by opposing him, but by bestowing praise upon him with a view to persuading him. And it is by the power of God that persuasion is accomplished.’

כאשר אמר כי יפה דיבר שאל לאחר אם נמצאים בממלכה עמים שונים איך צריך לכוון את הנהגתם: והוא אמר להראות לכל אחד את רצונך בו ולקחת למנהיג את הצדק: ואתה תעשה ככה בעזרת אלוהים הנותן לך יכולת לעיין יפה:

The king said that he had given a good answer, and asked another How he could live amicably with the many different races who formed the population of his kingdom? ‘By acting the proper part towards each,’ he replied, ‘and taking righteousness as your guide, as you are now doing with the help of the insight which God bestows upon you.’

אחר שהביע חיבתו לזה אמר לאחר על מה יש להתעצב: על זה השיב על המקרים הקשים שקרו לאוהבים כאשר נראה אותם והם לימים רבים ואינם נמנעים: אבל על המתים והנפטרים מן הצרות אין השכל מחייב התעצבות: אמנם כל בני האדם מתעצבים מפני שהם חושבים על עצמם ועל המועיל לגופם: והמלט מכל רע הוא בכוח אלוהים:

The king was delighted by this reply, and asked another ‘Under what circumstances ought a man to suffer grief?’ ‘In the misfortunes that befall our friends,’ he replied, when we see that they are protracted and irremediable. Reason does not allow us to grieve for those who are dead and set free from evil, but all men do grieve over them because they think only of themselves and their own advantage. It is by the power of God alone that we can escape all evil.’

אחרי אמרו כי השיב כהוגן אמר לאחר איך יהיה אי כבוד: וההוא אמר אם הגאות מנהיגתו והעזות מתמידה אז יצמח אי הכבוד והעדר החשיבות: ואלוהים הוא אדון כל הכבוד ומכריע כאשר ירצה:

The king said that he had given a fitting answer, and asked another, How is reputation lost? And he replied, When pride and unbounded self-confidence hold sway, dishonour and loss of reputation are engendered. For God is the Lord of all reputation and bestows it where He will.’

אחרי אשר הסכים אף לתשובתו של זה שאל לסמוך בידי מי עליו להפקיד את עצמו: והוא אמר בידי אנשים העוזרים לך בנפשם ולא מפחד או מתועלת עצמם על מנת לקבל פרס: כי זה אות לאהבה וזה ללב ולב ולבקשת תועלת: כי השואף לבצע הוא בוגד בעצם: ואתה הכול נוטים אליך בלבב שלם כי אלוהים נתן לך עצה טובה:

The king gave his confirmation to the answer, and asked the next man, To whom ought men to entrust themselves? ‘To those,’ he replied, who serve you from goodwill and not from fear or self-interest, thinking only of their own gain. For the one is the sign of love, the other the mark of ill-will and time-serving. For the man who is always watching, for his own gain is a traitor at heart. But you possess the affection of all your subjects by the help of the good counsel which God bestows upon you.’

כאשר אמר כי השיב בחכמה שאל לאחר מה שומר על המלכות: על זה אמר דאגה והשגחה כי כל רע לא יעשה על ידי האנשים אשר הפקדו על העם לשרתו: וככה אתה עושה כי אלוהים נתן לך מחשבות נגידים:

The king said that he had answered wisely, and asked another, What is it that keeps a kingdom safe? And he replied to the question, ‘Care and forethought that no evil may be wrought by those who are placed in a position of authority over the people, and this you always do by the help of God who inspires you with grave judgement ‘.

אימץ את זה ושאל לאחר מה משמר את החסד ואת הכבוד: והוא אמר מידות טובות כי הן מקיימות מעשים טובים ודוחות את הרע: כמוך השומר לעשות הטוב והיפה לכל כי מתנה זו ניתנה לך מאת אלוהים:

The king spoke words of encouragement to him, and asked another, What is it that maintains gratitude and honour? And he replied, ‘Virtue, for it is the creator of good deeds, and by it evil is destroyed, even as you exhibit nobility of character towards all by the gift which God bestows upon you.’

הסכים בחינו אף לזה ושאל לאחר העשר כי שניים היו יותר על השבעים איך לשמור שלום בנפש אף בשעת מלחמה: והוא השיב להניח כי לאיש מן הנכנעים לא נעשה כל רע וכי כולם ינהלו את המלחמה בעד מעשיך הטובים ומתוך הכרה אשר אם גם יפטרו מן החיים אתה תדאג לחיים:

The king graciously acknowledged the answer and asked the eleventh (since there were two more than seventy), How he could in time of war maintain tranquillity of soul? And he replied, ‘By remembering that he had done no evil to any of his subjects, and that all would fight for him in return for the benefits which they had received, knowing that even if they lose their lives, you will care for those dependent on them

.

כי אתה לא תחדל לגמול לכול בליבך הטוב אשר נתן לך אלוהים:
מחא כף ברעש לאות הסכמה וחיבה לכולם ושתה הרבה לחיי כל אחד והתחיל מתענג ומשתעשע עם האנשים בשמחה ובששון רב:

For you never fail to make reparation to any – such is the kind-heartedness with which God has inspired you.’ The king loudly applauded them all and spoke very kindly to them and then drank a long draught to the health of each, giving himself up to enjoyment, and lavishing the most generous and joyous friendship upon his guests.

וביום השביעי נעשו הכנות רבות יותר כי באו עוד אנשים רבים מן הערים אשר היו בהן הרבה צירים: בשעת הכושר שאל המלך לראשון מן הנשארים להשאל איך יוכל להיות בלתי מרומה:

On the seventh day much more extensive preparations were made, and many others were present from the different cities (among them a large number of ambassadors). When an opportunity occurred, the king asked the first of those who had not yet been questioned How he could avoid being deceived by fallacious reasoning?

וההוא אמר לנסות את המדבר ואת המדובר ועל מי ידבר ולהוסיף לשאול לאחר זמן על עצם העניינין ההם בדרכים שונות: ולהיות בעל שכל חריף ובעל יכולת לדון על הכול: זאת היא מתנה יפה מאת אלוהים ואתה המלך קניתה:

and he replied, ‘By noticing carefully the speaker, the thing spoken, and the subject under discussion, and by putting the same questions again after an interval in different forms. But to possess an alert mind and to be able to form a sound judgement in every case is one of the good gifts of God, and you possess it, O King.’

כשהודיע המלך במחיאת כפיים את הסכמתו שאל לאחר מדוע רוב בני האדם לא יגיעו אל מידות טובות: והוא אמר מפני שכולם אינם כובשים את יצרם ומתמכרים לתענוגים ומזה באה העוולה ושטף התאווה:

The king loudly applauded the answer and asked another, Why is it that the majority of men never become virtuous? ‘Because,’ he replied, ‘all men are by nature intemperate and inclined to pleasure. Hence, injustice springs up and a flood of avarice.

ומעלת המידות הטובות עוצרת בעד השואפים לתענוגים ומצווה עליהם לבכר את ההתאפקות והצדק: והאלוהים מכלכל כל אלה:

The habit of virtue is a hindrance to those who are devoted to a life of pleasure because it enjoins upon them the preference of temperance and righteousness. For it is God who is the master of these things.’

אמר המלך כי יפה השיב ושאל לשלאחריו אחר מי צריכים המלכים ללכת: והוא אמר אחרי החוקים למען יקנו להם בעשותם צדק את חייהם של בני האדם: כמו שאתה בעשותך ככה עשית לך זכרון עולם בלכתך אחר מצוות אלוהים:

The king said that he had answered well, and asked, What ought kings to obey? And he said, ‘The laws, in order that by righteous enactments they may restore the lives of men. Even as you by such conduct in obedience to the Divine command have laid up in store for yourself a perpetual memorial.’

אמר כי יפה דיבר גם זה ושאל לסמוך את מי צריך למנות לשרי צבא: והוא אמר את השונאים רע ובחקותם את מנהגו שלו למען יהיה להם שם טוב לעולם ויעשו צדק: וככה אתה המלך הגדול ביותר תעשה כי אלוהים נתן לך כתר צדקה:

The king said that this man, too, had spoken well, and asked the next, Whom ought we to appoint as governors? And he replied, ‘All who hate wickedness, and imitating your own conduct act righteously that they may maintain a good reputation constantly. For this is what you do, O mighty King,’ he said, ‘and it is God who has bestowed upon you the crown of righteousness.’

הסכים בקול לזה ונתן עיניו בסמוך ואמר את מי צריך להעמיד ראשים על הצבא: והוא השיב את המצויינים בגבורה ובצדק והעושים יותר להציל את בני האדם מאשר לנצח בשימם את חייהם בסכנה: וכאשר האלוהים עושה טוב לכול ככה אתה בחקותך את מעשיו תעשה טוב לנמצאים תחתיך:

The king loudly acclaimed the answer and then looking at the next man said, Whom ought we to appoint as officers over the forces?’ And he explained, ‘Those who excel in courage and righteousness and those who are more anxious about the safety of their men than to gain a victory by risking their lives through rashness. For as God acts well towards all men, so too you in imitation of Him are the benefactor of all your subjects.’

אמר כי טוב השיב ושאל לאחר מי הוא האיש הראוי להערצה: והוא אמר האיש אשר קנה שם טוב ועושר וכוח ובלבו יחשוב שהוא שווה לכול: כמוך העושה ככה וראוי להערצה כי האלוהים נתן לך דאגה לדברים האלה:

The king said that he had given a good answer and asked another, What man is worthy of admiration? And he replied, The man who is furnished with reputation and wealth and power and possesses a soul equal to it all. You yourself show by your actions that you are most worthy of admiration through the help of God who makes you care for these things.’

אחרי אשר הביע בקול את השבח גם לזה שאל לאחר מה הם הדברים שהמלכים צריכים לבלות בהם רוב הזמן: והוא אמר לעסוק במקרא ובסיפורי הנסיעות אשר הכתבו למען הממלכות לתיקון בני האדם ובטחונם: ואתה בעשותך זאת קנית לך כבוד אשר אחרים לא ישיגוהו כי אלוהים ממלא משאלותך:

The king expressed his approval and said to another ‘To what affairs ought kings to devote most time?’ And he replied, ‘To reading and the study of the records of official journeys, which are written in reference to the various kingdoms, with a view to the reformation and preservation of the subjects. And it is by such activity that you have attained to a glory which has never been approached by others, through the help of God who fulfils all your desires.’

הביע בפועל את הסכמתו גם לזה ושאל לאחר מה הם המעשים שצריך לעשות בבילוי הזמן בעיתות המנוחה והבטלה: והוא אמר לראות בשעשועי יופי ולתאר נגד עיניו את חזיונות החיים כהוגן וכראוי:

The king spoke enthusiastically to the man and asked another How ought a man to occupy himself during his hours of relaxation and recreation? And he replied, ‘To watch those plays which can be acted with propriety and to set before one’s eyes scenes taken from life and enacted with dignity and decency is profitable and appropriate.

הלוא אף באלה יש התבוננות ופעמים רבות מתוך דברים קטנים נראה דבר רצוי: ואתה ההגון בכל נראה מפלסף במעשיו ואתה מכובד מאת אלוהים בעד יפי טובך:

For there is some edification to be found even in these amusements, for often some desirable lesson is taught by the most insignificant affairs of life. But by practicing the utmost propriety in all your actions, you have shown that you are a philosopher and you are honoured by God on account of your virtue.’

רצה את הדברים אשר נאמרו ושאל לתשיעי איך צריך לנהג במשתאות: והוא אמר להתחבר אל אוהבי מדע והמוכשרים להזכיר על דברים המועילים לממלכה ולחיי הנכנעים: דבר יותר מתאים או יותר מרנין מאלה לא תמצא:

The king, pleased with the words which had just been spoken, said to the ninth man, How ought a man to conduct himself at banquets? And he replied, ‘You should summon to your side men of learning and those who are able to give you useful hints with regard to the affairs of your kingdom and the lives of your subjects (for you could not find any theme more suitable or more educative than this)

כי הם אהובים לאלוהים והם מחנכים את המחשבה לדברים היפים ביותר: וככה גם אתה תעשה יען כי כל מעשיך מכוונים על ידי אלוהים:

since such men are dear to God because they have trained their minds to contemplate the noblest themes – as you indeed are doing yourself, since all your actions are directed by God.’

שמח לדברים האלה ושאל לסמוך מה טוב יותר לאכלוסים אם יעמידו עליהם מלך הדיוט או מלך בן מלך: וההוא אמר את הטוב ביותר לפי תכונתו:

Delighted with the reply, the king inquired of the next man, What is best for the people? That a private citizen should be made king over them or a member of the royal family? And he replied, He who is best by nature.

אמנם גם מלכים בני מלכים יהיו אכזרים וקשים אל נכנעיהם: אבל לפעמים יותר קרובות יהיה כן בבני הדיוטות אשר טעמו רעות וידעו עוני והם בהעשותם שליטים על האוכלוסים קשים הם מן המושלים הרשעים:

For kings who come of royal lineage are often harsh and severe towards their subjects. And still more is this the case with some of those who have risen from the ranks of private citizens, who after having experienced evil and borne their share of poverty, when they rule over multitudes turn out to be more cruel than the godless tyrants.

אולם כאשר אמרתי בעל תכונת חיל ואשר חלק לו בחינוך הוא המוכשר לשלוט: כאשר אתה המלך הגדול מושל לא ככה בכבוד השלטון ובעושר כמו ברוך ואהבת אדם שאתה עולה בהן על כל בני האדם אשר נתן לך אלוהים:

But, as I have said, a good nature which has been properly trained is capable of ruling, and you are a great king, not so much because you excel in the glory of your rule and your wealth but rather because you have surpassed all men in clemency and philanthropy, thanks to God who has endowed you with these qualities.’

אחרי אשר שיבח אף לזה שעה ארוכה שאל את האחרון שבכולם מה חשוב ביותר במלכות: על זה אמר כי הנכנעים יחיו תמיד בשלום וכי בבתי המשפט ימהרו לעשות צדק:

The king spent some time in praising this man and then asked the last of all, What is the greatest achievement in ruling an empire? And he replied, ‘That the subjects should continually dwell in a state of peace, and that justice should be speedily administered in cases of dispute.

וזה נעשה על ידי המושל השונא רע ואהב טוב והמרבה לעשות למען הציל נפש אדם: כאשר גם אתה חושב את העוולה לרעה הגדולה ביותר ובנהגך הכול בצדק עשית לך כבוד עולם: כי האלוהים נותן לך הכוח לשמור את נפשך בטהרה ובנקיות מכל רע:

These results are achieved through the influence of the ruler, when he is a man who hates evil and loves the good and devotes his energies to saving the lives of men, just as you consider injustice the worst form of evil and by your just administration have fashioned for yourself an undying reputation, since God bestows upon you a mind which is pure and untainted by any evil.’

וככלות זה לדבר נתעוררו מחיאות כפיים בקול ובשמחה לשעה ארוכה וכאשר חדלו מזג המלך כוס ושתה לחיי כל הנמצאים ולכבוד הדברים שנאמרו: ואחרי כל אמר את הטוב הגדול ביותר עשיתם לי בבואכם:

And when he ceased, loud and joyful applause broke out for some considerable time. When it stopped the king took a cup and gave a toast in honour of all his guests and the words which they had uttered. Then in conclusion he said, ‘I have derived the greatest benefit from your presence.

כי הרבה הועילה לי ההוראה שהוריתוני בענייני מלכות: וציווה לתת לכל איש שלוש ככרי כסף ואת הנער אשר ימסרן וכולם צהלו בקול והמשתה נתמלא שמחה כי המלך התמכר לשמחה ממושכה:

I have profited much by the wise teaching which you have given me in reference to the art of ruling.’ Then he ordered that three talents of silver should be presented to each of them, and appointed one of his slaves to deliver over the money. All at once shouted their approval, and the banquet became a scene of joy, while the king gave himself up to a continuous round of festivity.

ועתה אם הארכתי בדברים אבקש ממך פילוקרטס לסלוח לי: כי יותר מדיי הייתי משתומם לאנשים אשר נתנו מיד את התשובות המצריכות זמן רב:

I have written at length and must crave your pardon, Philocrates. I was astonished beyond measure at the men and the way in which on the spur of the moment they gave answers which really needed a long time to devise.

ובעוד אשר השואל היה חושב על כל שאלה היו הנשאלים משיבים על השאלות כהלכה והיו נראים לי ולשאר הנמצאים ויותר מכל לפילוסופים ראויים להשתוממות: ואחשוב כי הדברים האלה לא יאמנו לכל אשר ייקח בידו את הכתב הזה:

For though the questioner had given great thought to each particular question, those who replied one after the other had their answers to the questions ready at once and so they seemed to me and to all who were present and especially to the philosophers to be worthy of admiration. And I suppose that the thing will seem incredible to those who will read my narrative in the future.

אבל לא ייתכן לשקר בדברים שבכתב: כמו כן אם הייתי מחסר דבר מן הדברים האלה לא היה מן היושר: אבל כאשר היה כן סיפרנו בהימנע מכל טעות: ובהיותי משתומם לכוח דבריהם התאמצתי להיוודע אצל הכותבים את כל הנעשה בראיונות המלך ובמשתאותיו:

But it is unseemly to misrepresent facts which are recorded in the public archives. And it would not be right for me to transgress in such a matter as this. I tell the story just as it happened, conscientiously avoiding any error. I was so impressed by the force of their utterances, that I made an effort to consult those whose business it was to make a record of all that happened at the royal audiences and banquets.

כי מנהג הוא כאשר תדע אף אתה אשר משעת היום שהמלך מתחיל להקביל פנים ועד לכתו לשכב נכתבים על הדברים וכל המעשים: מנהג יפה הוא ומועיל:

For it is the custom, as you know, from the moment the king begins to transact business until the time when he retires to rest, for a record to be taken of all his sayings and doings – a most excellent and useful arrangement.

וביום הבא נקרא לפני הראיון אשר נעשה ואשר דובר ביום אתמול ואם דבר מה נמסר לא כצרכו יתקנוהו:

For on the following day the minutes of the doings and sayings of the previous day are read over before business commences, and if there has been any irregularity, the matter is at once set right.

וככה קיבלנו אל נכון מאת הרושמים את כל הדברים כאשר נאמרו והעלינום על הכתב מדעתנו את אהבתך לדעת דברים מועילים:

I obtained therefore, as has been said, accurate information from the public records, and I have set forth the facts in proper order since I know how eager you are to obtain useful information.

ומקץ שלושה ימים לקחם דְמיטְרִיוֹס ועבר דרך שבעת האסטיונות לאורך סכר הים אל האי וכעברו את הנשר בא אל החלק הנשקף צפונה: ובאספו את כולם אל בית בנוי על שפת מושב נהדר ברוב שקט קרא אל האנשים לעשות את התרגום כי כל הדרוש לעבודתם הוכן יפה:

Three days later Demetrius took the men and passing along the sea-wall, seven stadia long, to the island, crossed the bridge and made for the northern districts of Pharos. There he assembled them in a house, which had been built upon the sea-shore, of great beauty and in a secluded situation, and invited them to carry out the work of translation, since everything that they needed for the purpose was placed at their disposal.

ואז התחילו לעשותן מתוך הסכמה בהשוותם כל דבר: והנעשה מתוך הסכמה נכתב כראוי על ידי דְמיטְרִיוֹס:

So they set to work comparing their several results and making them agree, and whatever they agreed upon was suitably copied out under the direction of Demetrius.

וישיבות האספה היו עד השעה התשיעית: ואחרי־כן היו נפנים אל רפואת הגוף והיו נותנים להם בשפע כל אשר שאלו:

And the session lasted until the ninth hour; after this they were set free to minister to their physical needs. Everything they wanted was furnished for them on a lavish scale.

מלבד זאת היה דורותאוס מגיש יום יום אף להם את אשר הכינו למלך כי כן ציווה מאת המלך: ובכל יום בבוקר היו באים אל החצר ודורשים בשלום המלך ונשלחים למקומם:

In addition to this Dorotheus made the same preparations for them daily as were made for the king himself – for thus he had been commanded by the king. In the early morning they appeared daily at the Court, and after saluting the king went back to their own place.

ואחרי נוטלם את ידיהם בים כמנהג כל היהודים והתפללם לאלוהים היו עוסקים במקרא ובתרגום כל כתוב וכתוב:

And as is the custom of all the Jews, they washed their hands in the sea and prayed to God and then devoted themselves to reading and translating the particular passage upon which they were engaged,

ושאלתי על זה מדוע יטלו ידיהם לפני התפילה דווקא ובארו כי זה עד שלא עשו כל רע כי כל פעולה בידיים היא נעשה: טוב וישן הוא בהעבירם כל דבר אל הצדק והאמת:

and I put the question to them, Why it was that they washed their hands before they prayed? And they explained that it was a token that they had done no evil (for every form of activity is wrought by means of the hands) since in their noble and holy way they regard everything as a symbol of righteousness and truth.

ככה כאשר אמרנו היו מתאספים יום יום אל המקום ההוא הנעים בשקט ובשפע האור ועושים את אשר הוטל עליהם: וכן היה כי בשנים ושבעים יום נשלם מכתב התרגום כאילו נעשה דבר זה לפי מערכה קודמת:

As I have already said, they met together daily in the place which was delightful for its quiet and its brightness and applied themselves to their task. And it so chanced that the work of translation was completed in seventy-two days, just as if this had been arranged of set purpose.

כאשר בא לידי גמר אסף דְמיטְרִיוֹס אל קהל היהודים אל המקום אשר שם נגמר התרגום וקרא לפני כולם ובפני המתרגמים אשר היו להם שבחים גדולים מאת הקהל בגלל הטוב הרב אשר עשו:

When the work was completed, Demetrius collected together the Jewish population in the place where the translation had been made, and read it over to all, in the presence of the translators, who met with a great reception also from the people, because of the great benefits which they ha conferred upon them.

כמו כן שבחו את דְמיטְרִיוֹס וביקשו ממנו למסור לראשיהם העתקת כל התורה:

They bestowed warm praise upon Demetrius, too, and urged him to have the whole law transcribed and present a copy to their leaders.

וכאשר נגמרה קריאת הספרים קמו הכהנים וזקני המתרגמים ובני הקהילה ומנהיגי הקהל ואמרו: אחרי אשר התרגום נעשה יפה ובדיוק בכל טוב כי ישאר כאשר הוא עתה וכי לא יעשה בו כל תיקון:

After the books had been read, the priests and the elders of the translators and the Jewish community and the leaders of the people stood up and said, that since so excellent and sacred and accurate a translation had been made, it was only right that it should remain as it was and no alteration should be made in it.

ואחרי אשר הביעו כולם את הסכמתם לדברים האלה ציוו לקרוא קללה כמנהגם על האיש אשר ישנה את הנוסח בהוסיפו או בהחליפו דבר מן הכתוב או בגרעו ממנו: יפה עשו ככה למען ישתמר לעולם בלי שינוי:

And when the whole company expressed their approval, they bade them pronounce a curse in accordance with their custom upon any one who should make any alteration either by adding anything or changing in any way whatever any of the words which had been written or making any omission. This was a very wise precaution to ensure that the book might be preserved for all the future time unchanged.

וכאשר הודיעו את הדברים האלה למלך שמח מאוד כי נעשה דברו בשלמות: ואף נקרא הכול לפניו והוא השתומם לחכמת המחוקק ואמר לדְמיטְרִיוֹס איככה איש מן ההסטורינים או המשוררים לא ראה להזכיר ספר נכבד כזה אשר נעשה בשלמות::

When the matter was reported to the king, he rejoiced greatly, for he felt that the design which he had formed had been safely carried out. The whole book was read over to him and he was greatly astonished at the spirit of the lawgiver. And he said to Demetrius, ‘How is it that none of the historians or the poets have ever thought it worth their while to allude to such a wonderful achievement?’

והוא אמר כי תורה זו קדושה היא ומאת אלוהים הייתה ואחדים שנגשו אליה נגפו בידי האלוהים וחדלו מנסיונם:

And he replied, ‘Because the law is sacred and of divine origin. And some of those who formed the intention of dealing with it have been smitten by God and therefore desisted from their purpose.’

ואף סיפר כי שמע על תאופמפוס שהיה בדעתו להביא בהיסטוריה דברים אחדים מן התורה מאשר תורגם לפני מזה שלא כראוי ונתבלבלה דעתו יותר משלושים יום:

He said that he had heard from Theopompus that he had been driven out of his mind for more than thirty days because he intended to insert in his history some of the incidents from the earlier and somewhat unreliable translations of the law.

ואחרי אשר הוטב לו התפלל אל אלוהים כי יתברר לו מה הסב במקרה המעציב: וכאשר הראו לו בחלום כי הדבר ההוא קרה לו על עמלו לשווא לשום לפני בני אדם רגילים דברי אלוהים הניח את העניין והבריא:

When he had recovered a little, he besought God to make it clear to him why the misfortune had befallen him. And it was revealed to him in a dream, that from idle curiosity he was wishing to communicate sacred truths to common men, and that if he desisted he would recover his health.

ומאת תאודקטוס משורר הטרגדיות קיבלתי אני כי כאשר חפץ להביא בדרמה דבר מה מן הכתוב בספר הוכה בתבלול בעיניו: ואחרי אשר שער ומצא כי בגלל זה באהו האסון ריצה לאלוהים בתפילה ומקץ ימים רבים נרפא:

I have heard, too, from the lips of Theodektes, one of the tragic poets, that when he was about to adapt some of the incidents recorded in the book for one of his plays, he was affected with cataract in both his eyes. And when he perceived the reason why the misfortune had befallen him, he prayed to God for many days and was afterwards restored.

וכשמוע המלך מפי דְמיטְרִיוֹס על הדברים האלה כאשר אמרתי למעלה השתחווה וציווה לדאוג הרבה לספרים ולשמור אותם בטהרה:

And after the king, as I have already said, had received the explanation of Demetrius on this point, he did homage and ordered that great care should be taken of the books, and that they should be sacredly guarded.

ואף הזמין את המתרגמים כי יבואו אליו לעתים קרובות ביותר אחרי אשר ישובו ליהודה: ואמר כי בדין הוא שישובו וכאשר יבואו אליו וזה צריך להיות יחשבם לאוהבים וישאו ממנו מתנות הרבה:

And he urged the translators to visit him frequently after their return to Judea, for it was only right, he said, that he should now send them home. But when they came back, he would treat them as friends, as was right, and they would receive rich presents from him.

ואחרי־כן ציווה להכין שילוחיהם ונהג באנשים ביד נדיבה כי נתן לכל איש שלוש שמלות מן המין הטוב ביותר וככרים זהב ומזרק כיכר משקלו וכל הכלים לשלוש הסיבות:

He ordered preparations to be made for them to return home, and treated them most munificently. He presented each one of them with three robes of the finest sort, two talents of gold, a sideboard weighing one talent, all the furniture for three couches.

ולאלעזר עם שילוחיהם עשר הסיבות אשר רגליהן כסף עם כל מכשיריהן ומערכת כלים שלושים כיכר משקלה ועשר שמלות ולבוש ארגמן ועטרת תפארת ומאה סדיני בוץ ומזרקות וקערות ומנחה למקדש גביעי זהב שניים:

And with the escort he sent Eleazar ten couches with silver legs and all the necessary equipment, a sideboard worth thirty talents, ten robes, purple, and a magnificent crown, and a hundred pieces of the finest woven linen, also bowls and dishes, and two golden beakers to be dedicated to God.

וכתב ופצר בו כי אם יחפצו אחדים מן האנשים לשוב אליו אל יעכבם כי הוא מכבד מאוד ההתחברות אל אנשים משכילים והוא מעניק מעשרו ביד נדיבה לאנשים כאלה ולא לשווא:

He urged him also in a letter that if any of the men preferred to come back to him, not to hinder them. For he counted it a great privilege to enjoy the society of such learned men, and he would rather lavish his wealth upon them than upon vanities.

ואתה פילוקרטס עתה יש לך הסיפור כאשר הבטחתי: אחשוב כי תתענג על הדברים האלה יותר מאשר על ספרי המיתולוגים: הלא טוב בעיניך ללמוד דברים המועילים לנפש ובהם תבלה רוב הזמן: ועוד אנסה לכתוב אף שאר הדברים הראויים למען תעבור עליהם ותקבל השכר היפה ביותר בעד משא נפשך:

And now Philocrates, you have the complete story in accordance with my promise. I think that you find greater pleasure in these matters than in the writings of the mythologists. For you are devoted to the study of those things which can benefit the soul, and spend much time upon it. I shall attempt to narrate whatever other events are worth recording, that by perusing them you may secure the highest reward for your zeal.